בד"מ 59/00

תקציר

פסק הדין דן באישומים שהוגשו נגד עורך דין, עו"ד קליין, בגין טיפולו הכושל בכספי נאמנות השייכים ללקוחותיו, מר וגב' נ', וכן באישומים נלווים נוספים. הטענות המרכזיות הן כי קליין עיכב את העברת הכספים ללקוחותיו, לא החזיר את מלוא סכום הפיקדון ולא הפריד את כספי לקוחותיו מכספי לקוחות אחרים. פסק הדין מפרט את החוקים והתקדימים הרלוונטיים המסדירים הליכים משמעתיים נגד עורכי דין בישראל. הוא מסביר את רף ההוכחה, שהוא גבוה יותר מאשר בתיקים אזרחיים אך אינו דורש ספק סביר כמו במשפטים פליליים. בית המשפט גם מבהיר את חובותיהם של עורכי דין בניהול קרנות נאמנות, תוך שימת דגש על חובות הנאמנות והמסירות ללקוחות. אלה כוללים את החובות לנהל חשבונות נפרדים עבור קרנות נאמנות, לספק ללקוחות חשבונות שוטפים, ולהחזיר מיד כספים כאשר הם כבר לא נחוצים כבטוחה. לאחר מכן מגולל פסק הדין את השתלשלות האירועים שהובילה לתלונה, ומציג שתי גרסאות לסיפור. לטענת הגב' י', בתם של מר וגב' נ', קליין לא נענה לבקשותיה להעביר את כספי הפיקדון לתשלום מס שבח ובהמשך התנה את ההעברה בכך שהלקוחות יחתמו על כתב ויתור המשחרר אותו מהמשך הטיפול בתיק. קליין, לעומת זאת, טען כי הייתה לו הצדקה לעכב את הכספים שכן הוא ממתין לאישורים מהקבלן וכי בסופו של דבר העביר את הפיקדון עם קבלת האישורים הנדרשים. בית המשפט מצדד בגרסתה של גב' י' לאירועים, ומוצא את קליין אשם בעיכוב בלתי סביר של העברת כספי הפיקדון ואי החזרתם המיידית. היא גם מרשיעה אותו באי הפרדת כספי לקוחות, הפרה של כללי האתיקה לעורכי דין. בית המשפט מדגיש כי כספי הנאמנות אינם רכושו של עורך הדין ויש לנהוג בהם בזהירות ובנאמנות מרבית כלפי הלקוח. אישומים נוספים נגד קליין, בהם ניגוד עניינים ואי יידוע לקוחותיו בדבר חובותיהם, אינם מתקיימים, שכן הם לא נכללו בתלונה הראשונית ולא אפשרו לו להתגונן כראוי. בשלב גזר הדין בוחן בית המשפט את היעדר הרשעותיו הקודמות של קליין, את הבעת החרטה שלו ואת נסיבותיו האישיות הקשות. היא מחליטה על נזיפה ומורה לקליין לשלם למתלונן הוצאות בסך 3,000 שקל, מבלי לשלול את רישיונו או להורות על פיצוי כספי. פסק הדין נועד להגן על האינטרס הציבורי ולשמור על טוהר המידות של מקצוע עריכת הדין על ידי הטלת אחריות על עורכי הדין על טיפולם בכספי הנאמנות והבטחת מסירותם ונאמנותם ללקוחות.