סע"ש 52474-10-18

תקציר

התובע, עובד, תבע שלושה נתבעים בגין העסקה משותפת, בטענה להטבות תעסוקה שונות. הנתבעים הם ישויות משפטיות נפרדות. התובע עבד אצל הנתבעים בתקופות שונות במקומות שונים. בית הדין בחן את זהות המעסיק על פי פסקי דין קודמים ומצא כי הנתבעים לא היו מעסיקים משותפים אלא שלושה מעסיקים נפרדים. עוד קבע בית המשפט כי עדותו של התובע בדבר שעות עבודתו אינה אמינה וקיבל את גרסת הנתבעים לגבי היקף עבודתו. בית הדין הורה לנתבעים לשלם לתובע 2,500 ₪ כל אחד בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה. בית המשפט מצא גם ליקויים בתלושי השכר שסיפקו הנתבעים והורה להם לשלם לתובע 5,000 ₪ כל אחד כפיצוי. בית הדין בחן את טענות התובע לגמול שעות נוספות ומצא כי התובע לא סיפק גרסה אמינה של שעות עבודתו ולכן דחה את התביעה כנגד הנתבעים השני והשלישי. עם זאת, בית המשפט הורה לנתבעת הראשונה לשלם לתובע 1,588 ₪ עבור דמי חגים ו-2,835 ₪ עבור דמי הבראה עבור תקופת העבודה הראשונה. בית המשפט בחן גם את טענות התובעת לימי חופשה והפרשות לפנסיה והורה לנתבעת השנייה לשלם לתובע 3,000 ₪ עבור ימי חופשה ו-3,514.97 ₪ עבור הפרשות לפנסיה. באשר לסיום יחסי העבודה, מצא בית הדין כי התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת השנייה ואינו זכאי לפיצויי פיטורים. בית המשפט גם דחה את תביעת התובעת לפיצוייה של הלנה כמיושנת. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע הוצאות בסך של 2,000 ₪ כל אחד, שכן התובע נאלץ לנהל הליכים משפטיים לקבלת זכויותיו הקוגניטיביות.