ה"פ 1036/08

תקציר

מטרת פיצויי ההפקעה היא להשיב את מצבו הכלכלי של בעל הקרקע המופקעת כאילו לא בוצעה ההפקעה. בעלי חלקת אדמה תבעו פיצויים בגין שינוי ייעוד אדמתם, ובנפרד בגין הפקעתה לאחר מכן. בית המשפט הבהיר את ההבחנה בין שתי התביעות הללו, והדגיש כי הן עילות תביעה נפרדות. בעוד הבעלים זכאים לפיצוי עבור שניהם, יש להעריך את שווי הקרקע בתביעת ההפקעה על פי שוויה לאחר שינוי הייעוד, ולא לפניה. זאת על מנת להימנע מכפל פיצויים, שכן טענת הפרת התכנון כבר התייחסה לירידת ערך הקרקע עקב שינוי הייעוד. לפיכך, קבע בית המשפט כי התקדים המשפטי המובהק מחייב להעריך את שווי הקרקע המופקעת לאחר כניסתו לתוקף של שינוי הייעוד. בנוסף, השימוש בפועל בקרקע, גם אם אינו חוקי, במקרה זה למטרות מסחריות, אינו יכול להיות מוכרע בשלב זה של המשפט, בשל הסכמה פרוצדורלית של הצדדים להתמקד תחילה בשאלה המשפטית של שווי הקרקע. כמו כן, ההחלטה על השימוש הבלתי חוקי עשויה להיות מושפעת מהתביעה המקבילה לפי סעיף 197, המתייחסת לשינוי הייעוד. אם התובעים יקבלו פיצוי על בסיס השימוש שלהם בפועל בקרקע באותה תביעה, לא יהיה זה צודק להעריך את שווי ההפקעה על בסיס השימוש בפועל, ובכך להעניק להם פיצוי כפול. לפיכך, הציע בית המשפט להמתין להכרעה בתביעת סעיף 197, שלאחריה יוכלו הצדדים להחליט על הצעדים הבאים בנוגע להצגת ראיות או טיעונים לטענת ההפקעה. ההוצאות ושכר הטרחה ייקבעו בתום ההליך, בהתחשב בטיעונים שהוצגו ובגובה הפיצוי ששולם ביחס לסכום המגיע.