ב"ל 46980-01-21

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה שהגיש עובד המבקש להכיר באירוע כתאונת עבודה. העובד טען כי ביום 16.12.2019, במהלך עבודתו, הוא ירד ממשאיתו והדלת נטרקה בעוצמה על כתפו השמאלית עקב רוחות חזקות וגרמה לו לחבלות. בנוסף, הוא טען כי פציעותיו נגרמו כתוצאה ממיקרוטראומה שנגרמה לו מתנועות זהות חוזרות ונשנות במהלך עבודתו. השופט קבע כי העובד לא הביא ראיות מספיקות להוכחת האירוע הנטען מיום 16.12.2019. המסמכים הרפואיים והעדויות שהוצגו לא תמכו בטענת העובד ובמקום זאת הצביעו על כך שכאבו של העובד קדם לאירוע הנטען. זאת ועוד, דבריו של העובד בנוגע לאירוע היו סותרים, והוא נמנע מלזמן עדי מפתח, דבר שהעלה ספקות לגבי טענותיו. באשר לתיאוריית המיקרוטראומה, מצאה השופטת כי בעדותו של העובד היו סתירות וסתירות לגבי תדירות ואופי התנועות שביצע מדי יום. הערכתו של העובד לגבי הזמן שהוקדש לפעילויות מסוימות לא הייתה אמינה ולא נתמכה בראיות אחרות. בעוד השופטת הכירה בכך שהעובד אכן ביצע פעולות שלחצו על כתפיו, העובד לא הצליח להוכיח כי פעולות אלה זהות במהותן ומבוצעות בתדירות מספקת כדי לגרום לנזק מצטבר. לסיכום, קבעה השופטת כי העובדת לא עמדה בנטל ההוכחה לא בגין האירוע המקרי הנטען ולא בגין תיאוריית המיקרוטראומה. לפיכך, תביעתו להכרה בפגיעה בעבודה נדחתה. פסק דין זה מהווה תזכורת לחשיבותן של ראיות עקביות ומהימנות במקרים כאלה.