ע"ע 326/03

תקציר

בית הדין האזורי, בצוותו של השופט משה טוינה והנציגים י' חסון וז' אלעזרי, פסל את הודעות הפיטורים של המשיבים 1-9, עובדי משרד הבריאות, והכריז עליהן כבטלות. משיבים אלה, שעבדו במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, הועסקו לפני שנת 1998 בהסדרים שונים, אך באופן עקבי תחת ניהול המדינה, קבלת הנחיות, הערכות וציוד שסופק על ידי המדינה. בשנת 1998 החלה העסקה באמצעות האגודה לשירותי בריאות הציבור, שינוי שנחשב רשמי ולא מהותי לאור המשך הפיקוח של המדינה. ניסיונה של המדינה בשנת 2002 להחליף עובדי ניקיון בקבלנים חיצוניים הוביל להודעות פיטורים של המשיבים, שעליהן ערערו. בית המשפט מצא כי המדינה נותרה המעסיקה בפועל למרות החוזים הפורמליים עם ההתאחדות, והדגיש כי העסקה ארוכת טווח זו מנוגדת לאופי הזמני האופייני לקבלניות כוח אדם. כך נוצרו יחסי עבודה קבועים, שחייבו תהליכי סיום פורמליים בהתאם לתקנות המדינה, שהתעלמו מהן. המדינה ערערה על פסק הדין, בנימוקים כלכליים וזכויות במיקור חוץ, וטענה כי העמותה היא המעסיק הלגיטימי. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה, אישר את מעמדם של המשיבים כעובדים מול המדינה, והעדיף השבה על פני פיצויים. בסופו של דבר, כל הצדדים, לרבות המדינה והאגודה לשירותי בריאות הציבור, נדרשו לתת דין וחשבון על קיום יחסי עבודה באופן בלתי תקין, והדגישו את חוסר ההתאמה שבשלילת זכויות עובדים בתנאי העסקה כה ממושכים. לפיכך, הערעור נדחה, מה שהוביל להמשך העסקתם של המשיבים 1-9, כאשר המדינה חויבה בהוצאות משפט.