ע"פ 2/95

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בערעור על החלטתו של השופט ס' ג'ובראן מבית המשפט המחוזי בחיפה לפסול עצמו ממשפט, לאחר שסנגורו, עו"ד מאיר זיו, ביקש זאת. הבקשה הוגשה לאחר שהשופט ציין כי הסנגור שואל שאלות חוזרות ונשנות, אשר מאריכות את ההליכים שלא לצורך. ההגנה פירשה את דברי השופט, לרבות ציון זכות הערעור על החלטות בית המשפט, כהטיה או כשיקול דעת מוקדם מדי, מה שגרם להם לבקש את פסילתו. למרות שהשופט ג'ובראן דחה תחילה את גופה של בקשה זו, הוא החליט לפסול את עצמו כדי למנוע בעיות פוטנציאליות בשל האווירה השנויה במחלוקת שנוצרה במהלך המשפט. עם זאת, בית המשפט העליון לא מצא סיבה לגיטימית לפסילתו העצמית של השופט, והדגיש כי הערתו של השופט על קיומה של זכות ערעור אינה מצביעה על משוא פנים או משוא פנים. בית המשפט מתח ביקורת על גישת ההגנה כמנסה לעכב הליכים באמצעות טענות חסרות בסיס לפסול הליכים, שאין להן כל בסיס במסגרת המשפטית שנקבעה. בית המשפט העליון הדגיש את החשיבות של הפעלת איפוק ושמירה על מקצועיות במהלך הליכי בית המשפט, ודחה את הרעיון כי הערה על הליך הערעור התקף יכולה להצדיק פסילה. כתוצאה מכך, בית המשפט העליון הפך את החלטת הפסילה של השופט ג'ובראן והתיר לו להמשיך לנהל את התיק. החלטה זו חיזקה כי קיומה של אפשרות ממשית למשוא פנים, ולא רק חשש או חשד, הכרחי כדי להצדיק את פסילת השופט.