ע"א 575/88

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס לערעורים אזרחיים 575/88 ו-652/88 הנובעים מתביעת פיצויים של נפגע תאונת דרכים. המערערת, שנפצעה בתאונה ולא יכלה לחזור לעבודה, ביקשה להציג ראיות למצבה הפסיכיאטרי, אך בית המשפט המחוזי מנע ממנה לעשות כן. בית המשפט חישב גם את הפסד השתכרותה העתידי עד להגיעם לגיל 60, והורה למשיבים לשלם שכר טרחת עורך דין על תגמולי המוסד לביטוח לאומי שנוכו מסך פיצוייה. בית המשפט העליון קבע כי המערערת יכולה להציג ראיות לנכות תפקודית הנובעת מנכותה הרפואית המוכרת, אך לא ראיות לפגיעה נפשית שכן המכון לא קבע נכות כזו. עוד קבע בית המשפט כי ההנחה של גיל הפרישה של אישה בגיל 60 אינה חלה עוד, וכי יש להניח 65 שנים אלא אם הנתבע הציג ראיות סותרות. לפיכך, הערעור על אובדן השתכרות עתידי נדחה. כמו כן, המונח "סכום שנפסק" בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים פורש כסכום שהנתבע חייב לתובע, למעט תגמולי המוסד לביטוח לאומי. לפיכך, ערעור המשיבים על שכר טרחת עורך דין התקבל, ושכר הטרחה חושב על פי הסכום שנותר לאחר ניכוי הטבות אלה. השופט גולדברג נתן את פסק הדין, עליו הסכימו השופטים ברק וקדמי.