ע"א 8126/07

תקציר

בערעורים הנוגעים למקרה של מתן פיטוצין במהלך הלידה, בית המשפט העריך ואישר בסופו של דבר את החלטת בית המשפט המחוזי במידה רבה על סמך ממצאים עובדתיים וחוות דעת מומחים. ההורים ועיזבון המנוח טענו לרשלנות, תוך שהם מציינים קשר סיבתי בין מתן פיטוצין לבין סיבוכי לידה, אך ערכאת הערעור לא מצאה עילה להתערב במסקנות העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט המחוזי קבע כי לא הייתה רשלנות, שכן פעולות בית החולים עלו בקנה אחד עם הנורמות הרפואיות המקובלות וניירות העמדה. בנוסף, דחה בית המשפט את הטענות בדבר סיבתיות בין פיטוצין לקרע ברחם, וכן את הביקורת על מעקב הלידה וזמן התגובה של בית החולים. ערעור בית החולים עסק בפגיעה הנטענת באוטונומיה של המערערת מס' 2 בשל היעדר הסכמה מדעת בדבר סיכוני פיטוצין. בעוד השופט דנציגר טען כי מודעותו של המערער לסיכונים מסוימים מבטלת טענות לפגיעה באוטונומיה ואישרה את הפיצוי שנפסק, השופט רובינשטיין חלק על כך, והדגיש את הפרת החובה למסור מידע מלא כמתחייב מחוק זכויות החולה. רובינשטיין הדגיש את חשיבות כיבוד האוטונומיה של החולה, וציין כי ידיעתה המוקדמת של המטופלת אינה פוטרת את בית החולים מחובתו ליידע אותה באופן מקיף. בסופו של דבר, החליט בית המשפט לדחות הן את הערעור העיקרי והן את הערעור הנגדי של בית החולים, והותיר את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר ואת הפיצוי שנפסק על כנם. המקרה הדגיש את המורכבות של הסכמה מדעת ואוטונומיה בטיפול רפואי, ושיקף שיקולים משפטיים מתמשכים סביב זכויות המטופל ואחריותו הרפואית.