דב"ע נא/3 - 8

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, שזיכה חברה בשם גסטטנר מהפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בגין פרסום מודעת דרושים המחפשת "נציגי מכירות מצוינים" מבלי לציין כי המשרה פתוחה לנשים וגברים כאחד. המערערת, מדינת ישראל, טענה כי פרשנות החוק על ידי בית המשפט המחוזי שגויה, שכן אופי היצירה אינו גברי מטבעו, ואין במודעה כל אזכור לדרישות הפיזיות. עוד טענה המדינה כי המבחן לקביעת תחולת החוק צריך להיות אובייקטיבי, תוך הימנעות מסטריאוטיפים, וכי יש לפרש את החוק עצמו בצמצום. גסטטנר, לעומת זאת, תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי והדגישה כי הנשים המועסקות כיום בתפקיד לא יוכלו לשאת בנטל הפיזי הנדרש בתפקיד. לאחר בחינת הסעיפים הרלוונטיים בחוק השוויון, קבע בית המשפט העליון כי על המבחן להיות אובייקטיבי ולהתבסס על קריטריונים עובדתיים, תוך הימנעות מסטריאוטיפים ודעות סובייקטיביות לגבי יכולותיו של כל מין. בית הדין גם פירש את החוק ברוח תכליתו, שהיא להבטיח שוויון הזדמנויות לגברים ולנשים במקום העבודה. נפסק כי יש לתת לסעיף הפטור שבחוק פרשנות מצמצמת, לפיה רק עבודות המבוצעות באופן אינהרנטי ובלעדי על ידי מין אחד יכולות להיות פטורות מחובת שוויון הזדמנויות. בית הדין ציטט אמנות בינלאומיות וחוקים של מדינות שונות כדי לתמוך בפרשנות זו. לגבי המקרה הספציפי, בית המשפט מצא כי הדרישה הפיזית של הרמת משאות של כ-50 ק"ג חלה באופן שווה על גברים ונשים כאחד, ולא היוותה סיבה מוצדקת להדיר נשים מהתפקיד. במודעה עצמה לא הוזכרה דרישה זו, ולכן גסטטנר הפר את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בעקבות זאת התקבל הערעור, וגסטטנר הורשע בעבירה על החוק.