סע"ש 34399-03-19

תקציר

התובעת, עובדת בהריון, טענה כי פוטרה מעבודתה בחנות הבגדים של הנתבעת ללא כל הודעה מוקדמת, ולכן יש לפצות אותה. עם זאת, השופטים קבעו אחרת וקבעו כי התובע לא פוטר. תחת זאת, הגיעו השופטים למסקנה כי התובעת בחרה שלא לחזור לעבודה לאחר שהחנות בה עבדה נסגרה ועברה למקום אחר. לפיכך, דחו השופטים את תביעותיה של התובעת לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין לפי חוק עבודת נשים. עם זאת, השופטים מצאו את הנאשם אשם בכך שלא הקפיד על מספר חוקי עבודה. לגופו של עניין, הנתבעת לא סיפקה לתובעת הסכם עבודה ולא הודיעה לה על זכויות עובדיה, לא שילמה לה את השכר הנכון, לא הוציאה תלושי שכר נאותים ולא ביצעה עבור התובעת הפרשות חובה לפנסיה. כמו כן, הנתבעת לא כיבדה את זכויותיה הסוציאליות של התובעת, לרבות דמי הבראה וימי חופשה. השופטים פסקו לתובע 5,000 ₪ בגין אי יידוע הנתבעת לעובד, 6,000 ₪ בגין תלושי שכר פיקטיביים, 1,032 ₪ כשכר עבור דצמבר 2017, 4,608 ₪ עבור עבודה בשעות נוספות, 4,193 ₪ עבור הפרשות לפנסיה (הטבות), 3,871 ₪ עבור פנסיה (פיצויים), 2,731 ₪ עבור דמי הבראה, 3,456 ₪ עבור פדיון חופשה ו-2,500 ₪ עבור עוגמת נפש. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪. הסכומים שנקבעו יצברו ריבית מסיום העסקתו של התובע ועד לתשלום מלא. עוד נמסר לנתבעת כי לצדדים יש 30 יום לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.