ת"פ 1088/04

תקציר

הנאשם הואשם בעבירה שבוצעה ביולי 2002 והודה בעבירה בדיון בנובמבר 2004. בהתחשב בנסיבותיו של הנאשם – היותו אלכוהוליסט, מתגורר לבדו בדיור מוגן ומנותק ממשפחתו – המליץ שירות המבחן להעמידו תחת פיקוח מבחן, מתוך סברה כי שליחתו לכלא לא תועיל. עם זאת, הבעיה נעוצה בעונש מותנה שחייב הנאשם מתיק קודם בתל אביב, המחייב הפעלה עם הרשעתו בעבירה אחרת. השופט דן בהרחבה בהוראות החוק הסובבות מקרה זה, וטוען כי בעוד שהליך פלילי אמור להסתיים בהרשעה עם ביסוס אשמתו, קיימות הוראות המאפשרות חריגים, קרי סעיפים 1(2) לפקודת המבחן ו-71א לחוק העונשין. סעיף 1(2) לפקודת המבחן מאפשר הוצאת צו מבחן ללא הרשעה אם אין מאסר על תנאי הממתין להפעלתו. עם זאת, לא ניתן להחיל סעיף זה בעניינו של הנאשם משום שקיים עונש מאסר מותנה קודם שניתן להפעיל. לעומת זאת, סעיף 71א לחוק העונשין, המתווה שירות לתועלת הציבור (של"ץ), הוא הוראה עצמאית שאינה מקפידה על הוראות פקודת המבחן. סעיף זה מאפשר לבית המשפט להורות על שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, גם כאשר תלוי ועומד מאסר מותנה. השופט מדגיש כי יש להפעיל אפשרות זו במשורה ורק במקרים חריגים ביותר, בהתחשב ברציונל העומד מאחורי מאסר על תנאי. מתוך סבר כי קיימות נסיבות חריגות במקרה זה שעשויות להצדיק את שחרורו של שלץ ללא הרשעה, מחליט השופט לקבל תסקיר משלים משירות המבחן בדבר האפשרות לשב"ס והכנת תכנית שירות בתי הסוהר. הדיון נדחה ל-17 במאי 2005 לצורך קבלת דו"ח זה. ההחלטה מועברת לנאשם ולשירות המבחן.