תא"מ 29415-03-18

תקציר

התובעת, שהייתה בעלת הבית, תבעה את הנתבעת, השוכרת שלה, בגין אי תשלום דמי שכירות, באמצעות ארבעה שיקים שהוחזרו ללא תשלום. הנתבע טען כי דמי השכירות בגינם נמשכו השיקים כבר שולמו באמצעות מימוש ערבות בנקאית על ידי התובע. השופטת סקרה את טענות הצדדים ומצאה סתירות רבות בדברי התובע ובראיותיו. כך למשל, התובעת טענה כי דמי שכירות של חודשים אחדים לא שולמו תוך הודאה כי שולמו במזומן. השופט מצא את גרסת הנאשם לאירועים עקבית ואמינה יותר. השופטת בחנה גם את טענות התובע כי הערבות הבנקאית מומשה עקב הפרות יסודיות של הסכם השכירות, לרבות פגיעה בנכס. עם זאת, השופט הגיע למסקנה כי טענות התובע אינן מוצדקות. השופטת ציינה כי מימוש הערבות הבנקאית התרחש לפני שהתובע טען כי הנזקים התרחשו וכי סביר יותר להניח שהערבות שימשה לכיסוי תשלומי דמי השכירות כפי שהוסכם על ידי שני הצדדים. עוד קבעה השופטת כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לנזקים שנותרו בנכס כדי לכסות את שווי השיקים שהציגה לביצוע. נהפוך הוא, הנכס נוקה ונצבע על ידי התובעת עצמה רק לאחר שהוחזר לה. לפיכך, החליטה השופטת לדחות את התביעה והורתה לתובע לשלם לנתבע את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין. הסכום של 4,700 ש"ח, שבידי בית המשפט, יועבר לנתבעת, ואילו 800 השקלים הנותרים ישולמו לה בתוך 30 יום. עוד נקבע בפסק הדין כי יש לסגור את תיק ההוצאה לפועל.