ת"א 1368/00

תקציר

בפסק דין זה משרטטת השופטת את ההיסטוריה הפרוצדורלית של מקרה שבו נדחתה תחילה תביעת התובע, אך הערעור הצליח בחלקו, והוביל את בית המשפט העליון להורות על דיון חוזר בשאלות ספציפיות. עם זאת, הדיון החוזר הוכתם בעיכובים חוזרים ונשנים ואי ציות להחלטות ולנהלים של בית המשפט על ידי בא כוח התובע. השופט מציין כי בא כוח התובע לא הציג ראיות נוספות ולא סיכומים בכתב כפי שהורה בית המשפט, למרות שניתנה לו ארכה. התעלמות זו, הגובלת בביזיון בית המשפט, אינה מתקבלת על הדעת. השופטת מדגישה כי עצם הגשת בקשת הארכה אינה מבטיחה הארכה וכי על בעלי הדין לעקוב באופן אקטיבי אחר בקשותיהם. מאחר שבא כוחו של התובע לא הצדיק את אי עמידתו והפגין זלזול בהליך השיפוטי, פוסק השופט כי יש לדחות את התביעה לפי תקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. יתר על כן, השופט שוקל אך בסופו של דבר מחליט שלא להורות לבא כוח התובע לפצות את באי כוח הנתבעים, בשל התנהגותו המזלזלת של האחרון עצמו. פסק הדין מדגיש את חשיבות כיבוד סדרי הדין וההחלטות, ותסכולו של השופט ניכר בלשונו. ההחלטה נמסרה בהיעדר באי כוח הצדדים, והעתק ממנה נשלח אליהם בדואר רשום.