ערר 8111/10

תקציר

השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם יש לגזור את שווי הקרקע מתכנית R/220 או מתמ"א 8 ותמ"א/3, לרבות הכרזות חקלאיות שחלות על הקרקע. המחלוקת נבעה מפרשנויות שונות לפסקי דין קודמים של בית המשפט העליון בעניין קהת"י ובית הכרם, שקבעו כי בעל קרקע שאדמתו הוקפאה בשל הליכי תכנון זכאי לפיצוי, ופירטו את הנסיבות שבהן הדבר חל. במקרה זה קבע בית המשפט כי בעלי הקרקע זכאים לפיצוי בגין "הקפאת" אדמתם כתוצאה מתמ"א 3, שייעדה את אדמתם לגן לאומי, ומנעה מהם ליהנות ממנה. פיצוי זה כבר שולם. בית המשפט קבע, כי בהתאם לפסק הדין בעניין בית הכרם, יש לחשב את שווי הקרקע לפי תכנית ההשבחה (בר/בם/109) ביחס למצב התכנוני הקודם כפי שהוגדר בתמ"א/3, ולא לפי ר/220 כפי שטענו המערערים. עוד קבע בית המשפט כי הלכת קהתי חלה, כלומר יש להתייחס לתמ"א 3 כאל תכנית הכוללת הקפאת הוראות. לפיכך, הורה בית המשפט למשיבה להעריך מחדש את שווי הקרקע על בסיס הגדרה זו של המצב התכנוני הקודם, בהתחשב בתקופת ההפסקה, ושמר על זכותם של המערערים להגיש שומות נגדיות. כן נדרש המשיב להתחשב במקדמה ששילם אחד המערערים בעת חישוב מחדש של הריבית על היטל ההשבחה. ההחלטה התקבלה פה אחד.