בג"צ 7331/18

תקציר

עניינה של העתירה במקרה זה בפסק דין בעניין תביעה ייצוגית נגד מעסיק בגין אי תשלום זכויות עובדים. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו אישר תחילה הסכם פשרה בין העותרים לבין המעסיק, וקבע כי המעסיק ישלם את הסכומים הנתבעים לעובדים וכי בא כוח העותרת יקבל שכר טרחה של 25%. עם זאת, בעקבות התנגדות היועץ המשפטי לממשלה וחברי הקבוצה, תיקן בית הדין האזורי לעבודה את פסק הדין, הגביל את תחולת הסכם הפשרה לעילות שנכללו בבקשת האישור המקורית והפחית את שכר טרחת עורך הדין ל-18%. מאוחר יותר דחה בית הדין הארצי לעבודה ערעור על פסק דין מתוקן זה, שהוביל לעתירה הנוכחית בפני בג"ץ. העותרים טענו כי לבית הדין האזורי לעבודה לא ניתנה סמכות לתקן את פסק דינו המקורי וכי לא ניתנה לבא כוח העותר הזדמנות לטעון הגנה. עם זאת, בג"ץ קבע כי תיקון פסק הדין של בית המשפט המחוזי מוצדק בשל פגמים פרוצדורליים בפסק הדין המקורי וכי ניתן לשמוע את טענות ההגנה של היועץ בהליכים אחרים המתנהלים בנושא. בסופו של דבר דחה בג"ץ את העתירה והדגיש כי היא אינה משמשת כערכאת ערעור וכי המקרה אינו מצדיק התערבות חריגה. פסק דין זה תורם להבהרת הדין בנוגע להליכי תובענות ייצוגיות ולתפקידם של בתי המשפט בפיקוח על אישור הסכמי פשרה.