בר"ע 1677/05

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת משפטית הנוגעת לעיזבון אב שנפטר, לאחר פטירתו בשנת 1999. המחלוקת העיקרית נסובה סביב פרשנותה וביצועה של צוואתו האחרונה, מיולי 1999, והוראותיה בדבר חלוקת עזבונו בין שלושת ילדיו, קרי המבקשת (ככל הנראה הבת) ושני המשיבים (ככל הנראה הבנים). הצוואה קבעה הקמת קרן, המנוהלת על ידי צד שלישי, כדי לספק את צרכיו הכספיים של המבקש. כמו כן התוו הוראות ספציפיות לחלוקת העיזבון, לרבות נכסי נדל"ן ונכסים פיננסיים, תוך התמקדות בהבטחת רווחתו של המבקש. המבקש התנגד לקיום הצוואה, בטענה שהמשיבים השפיעו שלא כדין על מצבו הנפשי של אביהם, מה שהוביל למחלוקת על חלוקת העיזבון. נפתחו מספר הליכים משפטיים, לרבות ניסיון לבטל העברות קודמות של מקרקעין שביצע האב למשיבים. המבקש, שלא היה מיוצג על ידי עורך דין, הגיש בקשות ובקשות רבות, דבר המעכב את הטיפול בתיק. פסק הדין מתייחס לשלוש סוגיות עיקריות: קצבה כספית חודשית מהקופה, הוצאות רפואיות וניהול המשפט בפני בית המשפט לענייני משפחה. באשר לקצבאות החודשיות, פסק הדין מבטל פסיקה קודמת שעצרה תשלומים אלה, מורה על המשך הקצבאות האמורות, ומחייב את החזרת כל הכספים שנוכו למבקש, בתוספת ריבית. בנושא הוצאות רפואיות, בית המשפט מפרש את הוראות הצוואה באופן רחב, מפרט את ההוצאות הזכאיות ומורה למנהל העיזבון הזמני על החזרן. לבסוף, פסק הדין מתייחס לטענותיו של המבקש על התנהלותו של בית משפט קמא, מוצא צדק בחלקן ודוחה אחרות. בית המשפט מדגיש את הצורך בפתרון כולל לסכסוך ומעודד את הצדדים לשקול פשרה. יצוין, כי המשיבים נדרשים לשאת בהוצאות המשפט של המבקש בגין הבקשות שנדונו. פסק הדין שואף לאזן בין כוונותיו של המנוח לבין צרכיו של המבקש, תוך עידוד הצדדים ליישב את חילוקי הדעות ביניהם בדרך נועם, רצוי בדרך של הסדר כולל.