בג"צ 1430/21

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה על הסף, שכן מדובר בעתירה הרביעית ללא מיצוי מספק של הליכים קודמים. העותרים לא הגישו תלונה במשטרת ישראל, כפי שהמליצה המשנה לפרקליטות המדינה, והדבר לבדו מהווה עילה לפיטורים. יתר על כן, העתירה נפלה פגם בהיעדר גורמים רלוונטיים שעלולים להיפגע ישירות אם יינתן סעד, מה גם שמדובר בהליכים בבית המשפט המחוזי. בנוסף, השתמשו העותרים בשפה בלתי הולמת כלפי המשיב מס' 1, שהייתה עניין חוזר ונשנה, ויצרו רושם של ניסיון הפחדה. פסק דינה הקודם של הנשיאה חיות דחה את הטענות בדבר משוא פנים וקשירת קשר נגד השופט, ולא הובאו ראיות התומכות בהאשמות. נראה כי ניסיונם של העותרים נועד לפסול בעקיפין את השופט, דבר המנוגד לנורמות בית המשפט, שכן בית המשפט העליון אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות של בתי המשפט המוסמכים, במיוחד כאשר כבר נדון בערוצים המשפטיים המתאימים. בעקבות זאת חויבו העותרים לשלם 8,000 ש"ח כהוצאות לאוצר המדינה, תוך הדגשת הצורך להקפיד על פרוטוקול פרוצדורלי ולכבד אותו במסמכים משפטיים.