ת"א 35701-03-23

תקציר

לבית המשפט נתונה סמכות לדחות תביעה על הסף לפי תקנות 41-43 לתקנות סדר הדין האזרחי, שהוא אמצעי חריג השמור למקרים קיצוניים בהם אין לתובע סיכוי לנצח, גם אם הוכחו כל הטענות. גישה זו ננקטת כדי לחסוך זמן שיפוטי והוצאות. במקרה הנוכחי, בית המשפט נוקט איפוק בדחיית תביעות ודבק בזכות הגישה של התובע לערכאות. השופט מבהיר כי בית המשפט אינו בוחן את נכונות הטענות בשלב זה, אלא בודק אם כתב התביעה מציג תשתית עובדתית לעילת תביעה. מאחר והיתר העבודה של התובע רשום על שם הנתבע השני, האחרון אינו יכול לקחת אחריות על נזקיו הנטענים של התובע בשלב זה. מכתב התביעה עולה, כי נדרשת בירור עובדתי, הכולל הצגת ראיות בדבר מעסיקו של התובע וחבות הנתבעים. לפיכך, אין לדחות את התביעה על הסף. בבואו להחליט אם להטיל דרישת ערבות, בית המשפט מתחשב בשני סוגים עיקריים של עקרונות מנחים: סיכויי ההצלחה של התביעה והסבירות שהתובע לא ישלם את ההוצאות שנפסקו לנתבע. במקרה זה, מאחר שהתובע לא גילה את כתובתו המלאה ואין לו נכסים ידועים בישראל, בית המשפט מורה לו להפקיד ערבות בסך 3,000 ₪ כערובה להוצאות הנתבע השני. על התובע להמציא ערבות זו עד ליום 20.3.24; אחרת, התביעה נגד הנתבע השני תידחה.