רע"א 4132-12-24

תקציר

השופט קבע כי אין מקום להיעתר לבקשת המבקש למתן רשות ערעור על ההחלטה לדחות את הבקשה. השופטת הדגישה כי דחיית ערעור לפי תקנה 148(ב) מחייבת הסבר קצר בלבד, שכן משתמע ממנה אימוץ נימוקיו של בית משפט קמא. עוד ציין השופט כי רשות ערעור על "החלטה אחרת" תינתן רק במקרים חריגים, שמקרה זה אינו נופל בהם. השופטת בחנה ביסודיות את הטיעונים בעד ונגד קבלת הערעור ומצאה כי לא נפלו טעויות בהחלטת בית משפט קמא, כי טענות המבקש אינן מצדיקות התערבות וכי ניתן ליישב את כל המחלוקות באמצעות בוררות כאמור בהסכם השותפות. השופטת התייחסה להיעדר תצהיר התומך בבקשה לעיכוב ההליכים, והסבירה כי אמנם בדרך כלל נדרש, אך ישנם חריגים, ומקרה זה נפל לאחד. השופטת דחתה גם את טענת המבקשת כי קביעת תחולת הסכם הבוררות היא קביעה עובדתית המחייבת תצהיר, וקבעה כי פרשנות הסעיף עולה בקנה אחד עם התקדים ועם נוסח ההסכם. בנוסף, הבהירה השופטת כי דחיית התביעה על הסף אינה קשורה להקפאת ההליכים ולא מעידה על חוסר נכונות לפתור את הסכסוך באמצעות בוררות. לבסוף, העירה השופטת על חששותיו של המבקש ביחס לקביעות עובדתיות של בית משפט קמא, והבטיחה כי מדובר בממצאים מקדמיים בלבד שניתן יהיה לשנותם בהמשך ההליך. בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב בכיסוי הוצאות המשיב.