רבני 1176457/13

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב זוג גרוש שלא הצליח להסכים על המשמורת והחינוך הדתי של בנם הקטין. בני הזוג הסכימו לגדל את ילדם באופן דתי, אך לא הסכימו על מידת שמירת המצוות המצופה מהם. האם טענה כי האב משתייך לעדה וביקשה משמורת בלעדית, אך האב התנגד. בית הדין הרבני נאלץ להתערב מספר פעמים כדי לפתור סכסוכים בין ההורים בנוגע למשמורת הילד, ביקוריו וחינוכו הדתי, לרבות שמירת השבת של הילד. בית המשפט מינה מומחים, קיים דיונים והוציא החלטות כדי להבטיח את שלומו ויציבותו של הילד, בניסיון למזער את הקונפליקט ההורי. המחלוקת המרכזית הייתה סביב שמירת השבת של הילד, כאשר האב התעקש על גבולות הלכתיים נוקשים והאם נקטה בגישה מסורתית וליברלית יותר. בית המשפט קבע כי על שני ההורים לכבד את אורח חייו הדתי של הילד ואת חינוכו שקיבל טרם הסכסוך. הם סברו כי שינוי מנהגי הדת של הילד, במיוחד ביחס לשבת, יזיק ליציבותו הנפשית והחברתית. החלטת בית המשפט נועדה לשמור על רצף החינוך ואורח החיים של הילד, ולהותיר את האוטונומיה ההורית ללא שינוי. עם זאת, בשל מעשיה של האם בעבר וכדי להבטיח את יציבותו של הילד, מינה בית המשפט מתאם הורים שיפקח על החינוך הדתי של הילד במהלך הביקורים אצל כל הורה. תפקיד הרכזת היה להדריך את ההורים ולדווח לבית הדין על שמירת השבת והחינוך הדתי הכללי של הילד. ההוצאות התחלקו בין שני ההורים, והתיק נסגר ללא צו הוצאות. פסק דין זה הבטיח את טובת הילד ושמר על החינוך הדתי המוסכם של ההורים, תוך חתירה למינימום קונפליקטים.