ע"א 33654-05-22

תקציר

ליבת המחלוקת נסובה סביב פרסום של המשיב המאשים את מיקי זוהר בכך שהוא חלק מ"ארגון פשיעה" בראשות נתניהו ובהסתה ושקר בלתי פוסקים. בית משפט קמא קבע תחילה כי מדובר בהבעת דעה ולא בלשון הרע, שכן מדובר בלשון הרע. עם זאת, בית המשפט העליון חלק על כך, וקבע כי האמירה עולה כדי לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, שכן היא עלולה לבזות ולהשפיל את זהר ולפגוע בשמו הטוב ובתפקידו הציבורי. בית המשפט טען כי הפרסום הציג טענות עובדתיות לגבי זוהר, מהן משתמע מחברותו בארגון פשיעה, דבר הנושא קונוטציה שלילית וחורג מחוות דעת גרידא כדי להצביע על פליליות. יתר על כן, האמירה נועדה לפגוע בתדמיתו בשיח הציבורי. בית המשפט דחה את טענות ההגנות של המשיב, לרבות טענות של אמת בפרסום ותום לב, שכן הם לא הוכיחו את אמיתות הטענות או אמונה באמיתותן. כתוצאה מכך, הפרסום נחשב לשון הרע. מתוך הכרה בחשיפתו של איש הציבור לביקורת חריפה יותר ובאפקט המצנן הפוטנציאלי של פיצוי גבוה על השיח הציבורי, החליט בית המשפט על פיצוי מתון של 10,000 ש"ח לזוהר, ובכך הפך את החלטת בית המשפט קמא. כמו כן חויב המשיב לשלם את הוצאותיו המשפטיות של זוהר, המשקפות הכרה בפגיעה בשמו הטוב תוך איזון בין הצורך בדיון ציבורי ער.