בר"ע 293/09

תקציר

עובד שנפגע והגיש תביעה נגד מעסיקו בשנת 2005 בגין תאונת עבודה שאירעה ביום 25.7.2000 והסתיימה בקטיעת אחת מאצבעותיו, תביעתו נדחתה עקב אי הגשת חוות דעת רפואית כפי שהורה בית הדין. כמעט שנתיים לאחר מכן, הוא עתר לבית המשפט כדי להפוך את החלטתו. התובע טען כי יש לראות בדחייה הראשונית של תביעתו טעות פרוצדורלית, שכן היעדר חוות דעת רפואית אינו פוסל את תביעתו כולה. עוד טען כי היה צירוף נסיבות מצער שהוביל לכך שלא הגיש את חוות הדעת הרפואית הנדרשת וכי דחיית עתירתו תביא לעיוות דין. הנתבע, לעומת זאת, טען כי התנהלותו של התובע מהווה זלזול מופגן וכי סיכוייו לזכות בתביעה נמוכים מאחר והתאונה נגרמה כתוצאה מרשלנותו שלו. לאחר ששקל את הטענות, פסק בית הדין לטובת התובעת, וקבע כי דחיית התביעה המקורית הייתה כדין, אך ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין הייתה שגויה. השופט הורה לבטל את החלטת בית המשפט קמא בתנאי שהתובע ישלם לנתבע הוצאות בסך 10,000 ₪ בתוך 21 יום, והתיק יוחזר לדיון בבית המשפט קמא. אם התובע לא יעמוד בתשלום זה, תעמוד החלטתו הראשונית של בית משפט קמא, והתביעה החדשה תידון לגופה. פסק דין זה ניתן על מנת להבטיח את זכות הגישה של התובע לערכאות ולמנוע עיוות דין, תוך הטלת אחריות על התנהלותו באמצעות הטלת הוצאות.