עת"מ 20789-01-22

תקציר

העותר, שרישיונו לנשק נשלל, פנה לנציב. המפכ"ל דחה את הערר על סמך המלצת המשטרה, שהתבססה בעיקרה על אירוע הצתה שבו היה מעורב העותר. עם זאת, השופט מצא כי המשטרה לא גילתה כי תיק ההצתה נסגר מחוסר ראיות, וזו מגמה פסולה. למרות שהנציבה לא הייתה מודעת לכך, היא גם שגתה בכך שלא הבהירה את הנושא. השופט הצביע גם על ליקויים נוספים בהחלטת המפכ"ל, ובהם אי התחשבות בהיעדר עברו הפלילי של העותר, עברו התעסוקתי כשוטר ומשך החזקת רישיונו. לשיקולים אלה היה צריך לתת משקל מסוים. בנוסף, טעה הנציב בהסתמך על אירוע רשלנות בו היה מעורב העותר, אשר לא הצביע על מסוכנות בהקשר של רישיון נשק. מאחר ששיקול הדעת של הנציב נמצא פגום, ולא החליף את שיקול הדעת של הרשות המבצעת בשיקול הדעת של בית המשפט, קבע השופט כי על הנציב לשקול מחדש את הערעור. לפיכך העתירה התקבלה, החלטת הנציב בוטלה והעניין הוחזר לדיון נוסף בנציב. המפכ"ל הונחה להתייחס להמלצת המשטרה תוך התחשבות בסגירת תיק ההצתה, בחינת מכלול הראיות שיוחסו לעותר, התעלמות מאירוע הרשלנות, התחשבות בפרטיו האישיים של העותר ויישום הפסיקה הרלוונטית. לבסוף חויבה המדינה לשלם לעותר הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.