ע"א 7707/01

תקציר

במקרה דנן, המערערת, טכנאית רנטגן שהועסקה על ידי המשיב בין השנים 1950-1984, תבעה פיצויים בטענה כי רשלנות מעסיקה במתן אמצעי בטיחות לא מספיקים לחשיפה לרנטגן גרמה לה למחלת הקטרקט. חרף מודעותו של המשיב לסיכונים אלה, לא נאכפו נהלי בטיחות נאותים, לטענת המערערת. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה תחילה את תביעתה בהתבסס על מספר גורמים. ראשית, סוגיית ההתיישנות נדונה, המחייבת התייחסות למועד שבו נודע למערערת על הקשר הסיבתי בין מצבה לבין עבודתה. למרות שהנזק התגלה בשנת 1978, נקבע כי היא הייתה מודעת לקשר סיבתי אפשרי כבר בשנת 1980, הרבה לפני הגשת תביעתה בשנת 1988. בית המשפט המחוזי מצא רשלנות בשל היעדר אמצעי הגנה; עם זאת, היא דחתה את התביעה, בנימוק שאין הוכחה מספקת לקשר סיבתי ישיר בין התנהלות המשיב לבין מחלת הקטרקט של המערערת, בתוספת מחלת הסוכרת המקבילה של המערערת. יתר על כן, ניתוח פרוצדורלי הצביע על כך שתביעתה הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות, לאחר שחלפו למעלה משבע שנים מהמודעות שלה לסיבה הפוטנציאלית. ערכאת הערעור אישרה עמדה זו, תוך שהיא מדגישה את ידיעתו המוקדמת של המערער כמכריעה בתחילת תקופת ההתיישנות, ובסופו של דבר דחתה את הערעור מבלי להטיל על המערער הוצאות כלשהן.