בג"צ 637/77

תקציר

פסק הדין מתייחס למאבק משמורת בין בני זוג גרושים, כאשר האישה (המבקשת) מבקשת משמורת על שני ילדיהם. התיק נדון בבית המשפט המחוזי בירושלים, שפסק לטובת האם. עם זאת, האב לקח את התיק לבית הדין הרבני, מה שהוביל את האם לבקש פסק דין בנושא מבית המשפט הגבוה לצדק, תוך ערעור על סמכותו של בית הדין הרבני. בית המשפט העליון קבע כי סמכותו של בית המשפט המחוזי בתיק אינה גוברת על סמכותו של בית הדין הרבני, שכן נושא משמורת הילדים כבר הוכרע על ידי בית המשפט המחוזי, וכל שינוי בפסק דין זה צריך להיות מובא בפני אותו בית משפט, בהתבסס על עקרון הרציפות המשפטית. עוד קבע בג"ץ כי סמכותו הכללית של בית המשפט העליון, כפי שהותוותה בסעיף 7(א) לחוק בתי המשפט, התשי"ז-1957, גוברת על ההוראות המגבילות שבסעיף 7(ב). יתר על כן, הפעלת סמכות זו במקרים חריגים, כגון זה, מוצדקת כדי למנוע תוצאה בלתי נסבלת שבה צד אחד עלול לטרפד הליכים משפטיים קודמים על ידי העברת התיק לבית משפט אחר. לפיכך, דחה בית המשפט העליון את ערעורו של האב והורה לבית הדין הרבני להימנע מלדון בתיק, ובכך אישר את פסק הדין המקורי של בית המשפט המחוזי בעניין משמורת ילדים. האב נדרש גם לכסות את הוצאותיה המשפטיות של האם.