ת"פ 41953-01-16

תקציר

בית המשפט החליט כי יש לחלט משאית המעורבת בעבירה חמורה לאוצר המדינה. המשאית, ששימשה כלי לביצוע פשע, נתפסה על ידי המשטרה. הקושי נעוץ בכך שלא ניתן לזהות את בעל המשאית, שכן הבעלים הרשום מכחיש כל קשר אליה, והנהג שהחזיק בה בעת ביצוע העבירה נמלט מהמקום. התובע טען כי יש לחלט את המשאית בהתבסס על סעיפים 39 ו-42 לפקודת ההוצל"פ, אך השופט מצא כי רק סעיף 39(ב) חל במקרה זה. סעיף זה מאפשר לבית המשפט להורות על חילוט חפץ המשמש לביצוע פשע, ובלבד שיש קשר בין הבעלים לבין השימוש הפלילי בחפץ. אמנם לא זוהה הבעלים או המחזיק המורשה של המשאית, אך נחה דעתו של השופט כי הם היו מודעים לשימוש הפלילי ברכב או היו מעורבים בו. עוד מדגיש השופט כי המשאית היוותה כלי מרכזי בביצוע העבירה. לאור זאת, השופט פוסק לטובת התביעה ומורה על חילוט המשאית לאוצר המדינה. כדי להבטיח שכל הצדדים התמימים שיש להם תביעה על המשאית לא ייפגעו, השופט מורה לתובע לפרסם את ההחלטה לפני ביצועה, ומאפשר לכל מי שיש לו טענה על המשאית להתייצב. דבר זה, מציין השופט, מבטיח גם את זכותו של צד חף מפשע לביטול צו החילוט ולהשבת המשאית, כמפורט בסעיף 40 לפקודת מס הכנסה.