תמ"ש 20651-05-17

תקציר

לאחר עיון בחומר הראיות והאזנה לעדים, מצאה השופטת כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענתם כי הנכסים החיצוניים שבבעלות אמם המנוחה ובעלה צריכים להתחלק ביניהם על פי "כלל השיתוף הספציפי". השופטת פירטה את המסגרת הנורמטיבית לקביעת תחולתו של כלל השיתוף הספציפי, המחייב הצגת ראיות נוספות מעבר לנישואין עצמם, וערכה בחינה מעמיקה של נסיבות המקרה. הם מצאו כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, גם ברף הנמוך הנדרש. הראיות הראו כי בני הזוג ניהלו כספים נפרדים במהלך נישואיהם, עם חשבונות בנק פרטיים ונכסים נפרדים, ואף בנו את טקס הנישואין שלהם כדי להגן על זכויותיה הרכושיות של האישה כאלמנה. יתר על כן, בצוואתה של האישה, שנערכה בשנת 2009, לא הוזכרו זכויותיו של בעלה ברכושה, דבר שסתר את טענות התובעים לנכסים משותפים. השופטת גם דחתה את טענות התובעים בנוגע להשקעות משותפות בנכס, וקבעה כי כל שיפוץ או שיפור בבית המגורים עולה בקנה אחד עם תחזוקה שוטפת ואינו תומך בטענת השיתוף הספציפי. לבסוף, קבע השופט כי טענת התובעים בדבר שיתוף חשבון הבנק של הנתבעת אינה מוצדקת, במיוחד נוכח היעדר הדדיות, והתנהלותם לאורך כל ההליך. מאחר שהתובעים לא הצליחו להביא ראיות משכנעות, בקשתם לסעד הצהרתי נדחתה. תחת זאת, חויבו התובעים לכסות את הוצאות הנתבעים ואת הוצאות הכנת הווידאו שלהם, בסך 25,000 ₪, בתוך 30 יום.