בג"צ 9482/11

תקציר

העותר, תושב יהודה ושומרון וחבר רשום ברשות הפלסטינית, ביקש היתרי שהייה ועבודה בישראל, בטענה כי חייו יהיו בסכנה אם יישאר ביהודה ושומרון בשל שיתוף הפעולה שלו עם ישראל. הוועדה לנפגעי איומים, גוף מייעץ המעריך את הסכנה לחיי המבקשים וממליץ למפקד הצבאי על פעולה מתאימה, דחתה את בקשתו פעמיים. העותר ערער על סמכות הוועדה ועל ההחלטה הפרטנית בעניינו. בית המשפט מצא כי תפקידה של הוועדה היה מייעץ וכי המלצותיה הוגשו לאישור המפקד הצבאי. בית המשפט הבהיר מהו הסדר הפרוצדורלי הראוי והמליץ להפריד בין המלצות הוועדה לבין החלטתו הסופית של היו"ר. בעניינו הפרטני מצא בית המשפט כי שיתוף הפעולה של העותר עם ישראל היה מינימלי, וכי קיימות ראיות למעורבותו בפעילות פלילית. זאת ועוד, בית המשפט קיבל את עמדת המשיבים כי המסמכים שהגיש העותר אינם אותנטיים, ואין מידע עדכני המצביע על איומים על חייו באזור. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי החלטת המשיבים סבירה ודחה את העתירה מבלי להורות על הוצאות. השופט דנציגר והשופט עמית הסכימו עם ההחלטה.