פטנטים 296544/00

תקציר

מדובר בתחרות בין שתי בקשות לרישום סימני מסחר זהים, המוגשות על ידי מבקשים שונים שהם בני אותה משפחה מורחבת. המבקשים, שפיק ומאזן, הגישו את בקשתם בשנת 2014, ואילו המבקשת, חברה בבעלות בני הדודים נאסר וקאסם, הגישה את בקשתם בשנים 2016 ו-2018. המבקשים טענו כי הם עושים שימוש רצוף בסימן מאז שנות ה-80 בחנויותיהם בירושלים, והביאו ראיות לשימוש משמעותי וממושך בסימן בישראל. מנגד, חנויותיו של המבקש היו ממוקמות מחוץ לישראל, ברשות הפלסטינית ובירדן, ולא הוכח השימוש שעשו בסימן בישראל. למרות שהמבקש השקיע סכום גדול יותר בפרסום, אין בכך כדי לגבור על השימוש הארוך והמשמעותי יותר של המבקשים בסימן בישראל. בית המשפט שקל גם את היקף השימוש, היקף המכירות וההשקעה בפרסום, ומצא כי השימוש שעשו המבקשים בסימן היה נרחב ומוכר יותר בקרב הציבור הישראלי. בנוסף, תום ליבם של שני הצדדים בבחירת הסימן לא היה שנוי במחלוקת. משכך, פסק בית המשפט לטובת המבקשים, וקבע כי זכותם לסימן המלצר עדיפה. בקשותיו של המבקש לרישום הסימנים (מס' 286403 ו-302801) נדחו, ואילו סימן המבקש (מס' 263714) יוחזר לבדיקה נוספת על ידי מחלקת סימני מסחר. עוד נקבע בהחלטה, כי סימנים אחרים השייכים למבקש, שאינם כוללים את דמות המלצר, ייבחנו בנפרד. בפסק הדין הודגש כי קביעת העדיפות במקרה זה לא הקנתה זכויות נוספות למבקשים המצליחים על פני בני משפחה אחרים שלא היו צד להליך. ההוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים.