ת"פ 433/01

תקציר

בפסק דין זה דוחה בית המשפט את טענתו של הנאשם יוסף עכאווי כי אין להרשיעו באישומים נגדו. כתב האישום המתוקן מייחס לעכאווי שורה של עבירות הקשורות לטענות שווא בדבר כישורים אקדמיים ומרמה. האישום השלישי, העומד במוקד טיעון זה, סובב סביב הגשת מסמך לבית הדין השרעי על ידי עכאווי, תוך הצגת עצמו כפסיכולוג בעל כישורים וניסיון מסוימים. ההגנה טענה כי המסמך אינו מהווה תצהיר או חוות דעת, כאמור בכתב האישום, ולכן אינו יכול להוות עדות שקר. עם זאת, השופט קבע כי המונח "עדות", כהגדרתו בסעיף 236 לחוק העונשין, כולל אמירות בעל פה ובכתב שנאמרו לצורך ראיות, כפי שלכאורה ת/23. עוד הסבירה השופטת כי ההגדרות "חוות דעת" ו"תצהיר" בפקודת הראיות אינן רלוונטיות בהקשר זה, שכן הן אינן מוזכרות בסעיפי חוק העונשין העוסקים בעדות שקר. מכאן, שדי בתוכן המסמך ובנסיבות הגשתו כדי ללמד על הפרת סעיף 237 לחוק העונשין, שעניינו עדות שקר לשם טובת הנאשם, ותביעת הנתבע נדחית.