בג"צ 465/89

תקציר

פסק הדין משרטט את גבולות הסמכות המוקנית לרבנים בהנפקת תעודות כשרות לפי חוק איסור הכשרות, התשמ"ג-1983. מטרת החוק היא למנוע הטעיה בנוגע למזון כשר, והשיקולים למתן תעודה מוגבלים לדיני כשרות מזון. מתן תעודות הוא עניין חילוני, ומעמדם של הרבנים הוא של רשות מינהלית, שצריכה לפעול במסגרת החוק. בג"ץ רשאי להתערב אם הרבנים חורגים מסמכותם או שוקלים גורמים לא רלוונטיים. במקרה דנן טענה העותרת, רקדנית בטן, כי סירובם של המשיבים להעניק תעודות כשרות לאולמות המארחים את הופעותיה מהווה הפעלה שלא כדין של סמכויותיהם. המשיבים התנו את הנפקת התעודות האמורות באיסור על קיום מופעים "לא צנועים" באולמות, דבר שלדעת העותר מהווה ניסיון לכפות הלכות מעבר לתחום כשרות המזון. בית המשפט הסכים עם העותר, בקובעו כי גישתם של המשיבים אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק. בית המשפט פירש את החוק ואת ההיסטוריה החקיקתית שלו כמגבילים את השיקולים למתן תעודה לעניינים הקשורים להכנת מזון והגשתו. החלת חוקים הלכתיים שאינם קשורים לכשרות מזון לא הייתה כוונת המחוקק. טענת המשיבים כי היעדרותו של המפקח במהלך ההופעות פגעה בפיקוח נדחתה, וכך גם טענתם כי לעותר אין זכות לסעד. בית המשפט הדגיש כי על המשיבים לבסס את החלטותיהם על דיני כשרות מזון בלבד וכי חששם של בעלי בתי המלון לאבד את תעודותיהם בשל הופעותיו של העותר אינו מוצדק. פסק הדין נעתר לבקשת העותרת, הפך את הצו המותנה למכריע, ופסק לה הוצאות בסך 5,000 ₪. השופט בך הוסיף כי על המשיבים לבחון מחדש את עמדתם לגופו של עניין ולאמץ גישה גמישה ביחס למופעי בידור מסוימים. ההחלטה עוגנה בפרשנות המשפטית, אך גם ציינה כי על הגורמים הרבניים להתחשב במציאות המשתנה ובחוגים הציבוריים הרחבים הנהנים מהופעות כאלה.