ע"א 4481/90

תקציר

במקרה משפטי זה מתייחס השופט מ' חשין לסוגיה הנוגעת לפיצוי מוסכם בשל איחור ברישום שתי דירות על ידי קבלן עבור הרוכשים, משפחת אהרון. במקור, בחוזים שנחתמו ביום 24.5.82 נקבע כי על הקבלן להשלים את רישום הדירות עד ליום 1.6.83. עם זאת, חובה זו לא קוימה עד סוף שנת 1988 ותחילת שנת 1989, דבר שהוביל להפרת חוזה על ידי הקבלן, מ. בן גיאת ובניו בע"מ. בעקבות זאת תבעה משפחת אהרון פיצוי של 15 אלף דולר לכל דירה, סכום שהוסכם עליו מראש בחוזים במקרה של הפרה כזו. עם זאת, בית משפט קמא פסק תחילה רק 10,000 ₪ עבור שתי הדירות, סכום נמוך משמעותית מהסכום המוסכם. בערעור התמודד בית המשפט עם יכולת אכיפתו של סעיף הפיצויים לפי סעיף 15(א) לחוק החוזים, המאפשר פיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק, אלא אם כן פיצוי זה נעדר יחס סביר לנזקים צפויים. למרות טענות הקבלן שציינו עיכובים בלתי צפויים כצידוקים, כגון סוגיות ירושה ומס, בית המשפט לערעורים מצא כי אין בהם די כדי להצדיק את ההפרה. היא הדגישה את חשיבות קיום תנאי החוזה, וקבעה כי יש להפחית פיצוי מוסכם רק בנסיבות חריגות ללא ראייה סבירה של הנזקים שנקבעו. בסופו של דבר, החליט בית המשפט לחייב את הקבלן לכבד את הסכם הפיצוי המקורי, תוך כיבוד הוראות האכיפה של החוזה. החלטה זו מדגישה את נטייתה של הרשות השופטת לכבד הסכמים חוזיים, אלא אם כן קיימת הצדקה משמעותית לשינוי תנאים שנקבעו מראש. פסק דינו של השופט חשין, שנתמך על ידי הנשיא שמגר והשופט א' גולדברג, חייב את הקבלן לפצות את בני הזוג אהרון בהתאם לחוזה המקורי, ובכך יצר תקדים לאכיפת סעיפי פיצוי מוסכמים.