ת"א 67066-11-16

תקציר

פסק דין זה דן בשלוש טענות עיקריות. הראשונה היא טענתו של רוזנצווייג כי נפלו קורבן לקנוניה ודיכוי מצד אבלה, עו"ד אבלה וקריהלי, שגרמו להם לקבל פחות כסף ממה שהיו אמורים לקבל עבור רכושם. בית המשפט לא קיבל את מרבית טענותיו של רוזנצווייג, לא מצא ראיות לקנוניה, ורק קיבל את העובדה שעו"ד אבלה פעל ברשלנות בייצוגם בשל ניגוד עניינים, ולא יידע אותם בדבר הסיכונים הכרוכים בעסקה ולא הגן עליהם מפני סיכונים אלה. עם זאת, הטענה כי המחיר שקיבלו היה נמוך ממה שהיה צריך להיות לא הוכחה. משכך, נדחתה בקשתו של רוזנצווייג לחייב את הנתבעים לשלם את ההפרש בין הסכום שקיבלו לבין שווי הנכס, למעט עו"ד אבלה שחויב לשלם לרוזנצווייג 20,000 שקל כפיצוי בגין רשלנותו. התביעה השנייה שנדונה היא תביעתה של אבלה נגד רוזנצוויג בגין הפרת הסכם מכר, בדרישה לפיצוי של 700 אלף שקל, מתוכם 500 אלף שקל כפיצוי קבוע משוער מראש לפי ההסכם, ו-200 אלף שקל פיצויים נוספים. בית המשפט מצא כי רוזנצוויג הפר את ההסכם באופן יסודי בכך ששלח הודעת ביטול והגיש תביעת ביטול ללא זכות לעשות כן, ואולי גם לא פינה את הנכס במועד. עם זאת, הפיצוי המוסכם הופחת בחצי בשל אשם תורם שיוחס לאבלה על המצב הבעייתי שנוצר מייצוגו של רוזנצוויג על ידי עו"ד אבלה, בן משפחתו של אבלה. זאת משום שאבלה לא הבהיר לרוזנצווייג את הבעיות והציע לשנות את ייצוגם, למרות שהיו מודעים לעסקה הקודמת עם קריהלי. בכך נפסקו לאבלה 250 אלף שקל, בניכוי דמי שכירות שלא שילמו על פי הסכם השכירות. הטענה השלישית שנדונה היא תביעתו הנגדית של קריהלי נגד רוזנצווייג ואלון, שכללה שלושה יסודות: פיצוי מוסכם בגין הפרת מזכר הבנות; דמי תיווך של רוזנצוויג ואלון בגין העסקה עם אבלה; ודמי תיווך נוספים מאלון. בית המשפט דחה את תביעתו של קריהלי לפיצוי מוסכם, וקבע כי הוא הפר את חובת האמונים המוטלת עליו כלפי רוזנצוויג ואלון בכך שלא מיצה את האפשרות לעסקה עם אבלה, ולא יידע אותם על הפחתת המחיר. לפיכך היתה לרוזנצווייג הזכות לבטל את התזכיר. גם התביעה לדמי תיווך נדחתה, שכן קריהלי לא היה הגורם היעיל בביצוע העסקה, ובמקום זאת הפר את חובת האמונים שלו. בנסיבות המקרה, לא ניתן צו להוצאות בנוגע למערכת היחסים בין רוזנצווייג לאבלה, או רוזנצווייג וקריחלי. עם זאת, קריהלי חויב לשלם לאלון הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30 אלף שקל.