ע"פ 4275/16
פסק-דין עליון
תקציר
המערער הואשם בביצוע עבירות מין בבתו החורגת י' ובמעשים מגונים בשכנו הקטין. בית המשפט המחוזי הרשיע אותו בשני האישומים. המערער ערער על הרשעתו ועל גזר דינו. המשיב ערער על זיכויו של המערער באישומים נוספים בעבירות מין. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם ההרשעה באישום הראשון יכולה לעמוד, בהינתן שהיא התבססה על הודאת המערער ולא היו ראיות חיצוניות התומכות בה, בעוד שהנפגע הכחיש בתוקף את המעשים המיוחסים למערער. בית המשפט קבע כי ההודאות לא היו בעלות משקל נמוך, אך גם לא בעלות משקל גבוה במיוחד. אמנם, עדותו של השכן והתכתבותו של המערער עם "טלי" יכולות להוות "דבר מה" הנדרש לאישוש ההודאות, אך בנסיבות המקרה הנוכחי לא היה בכך כדי להסיר את הספק הסביר בדבר אשמתו של המערער. זאת, במיוחד נוכח הכחשתה המוחלטת של י', היעדר כל אינדיקציה חיצונית לכך שהייתה קורבן לפגיעה מינית והנסיבות הבעייתיות שבהן ניתנו ההודאות. לפיכך, זוכה המערער מהאישום הראשון מחמת הספק. אשר לאישום השני, עליו הורשע המערער בבית המשפט המחוזי ולא ערער, קיבל בית המשפט את בקשת המערער והטיל עליו עונש מקל של שישה חודשי מאסר בפועל, אותם ניתן יהיה לריצוי עבודות שירות, ושישה חודשי מאסר על תנאי. דעת הרוב קיבלה את טענות המערער וזיכתה אותו מהאישום הראשון. השופטת חיות התנגדה והייתה מאשרת את ההרשעה.
חקיקה מקושרת
ע"פ 4275/16 פלוני נ' מדינת ישראל, עליון (9.6.2017)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.