ת"א 23830-03-25

תקציר

בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (המחלקה הכלכלית) בקשה לתיקון כתב תביעה, שהוגשה בתגובה לבקשות לסילוק על הסף של סעד שהתבקש בכתב התביעה המקורי, עקב תשלום אגרה חסר. **רקע עובדתי:** התובע, ליאון פרץ, הינו אחד ממייסדי "ג'נוויס בע"מ" (להלן: "החברה") ומחזיק ב-54.42% ממניותיה. התובע הגיש תביעה נגד החברה, וכן נגד "אקסיד ונצ'רס" (בעלת 20.69% מהמניות), רועי למקין (דירקטור מטעם אקסיד) וטל גלייכר (מייסד שותף, סמנכ"ל טכנולוגיות ודירקטור). התביעה טוענת כי אקסיד ניצלה מצב של חולשה של פרץ כדי להשתלט על החברה ועל זכויותיו, באמצעות גיוס חירום תחת תואנות שקריות, ואישור הצעת השקעה בשווי נמוך באופן קיצוני (כ-95% פחות מהסבב הקודם), שניתנה על ידי "איש קש" של אקסיד. גיוס זה, לטענת התובע, הוביל לדילול מניותיו ולקיפוחו, כאשר אישר הדירקטוריון הסכם השקעה הפוגע בו. **סעד הרכישה הכפויה:** בכתב התביעה המקורי, התבקש בין היתר, סעד של "צו המורה לאקסיד ולגלייכר לרכוש את מניותיו של פרץ בחברה לפי שווי חברה שייקבע על ידי מומחה אובייקטיבי ... בשיטת היוון תזרימי מזומנים (DCF)". סעד זה, המכונה "סעד הרכישה הכפויה", עמד במוקד הבקשות לסילוק על הסף. **הבקשות לסילוק על הסף:** החברה וכן אקסיד, למקין וגלייכר, טענו כי סעד הרכישה הכפויה הינו סעד אופרטיבי, אשר להערכת שוויו היה על התובע לשלם אגרה בהתאם לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007. מכיוון שהתובע לא העריך את שווי מניותיו ולא שילם אגרה בגין סעד זה, ביקשו הנתבעים לסלק את הסעד על הסף. נטען כי מדובר בניסיון להתחמק מתשלום אגרה ולעקוף את החובה להעריך את שווי המניות, וכי הגשת תביעה כספית באצטלה של תביעה הצהרתית מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. **בקשת התובע לתיקון כתב התביעה:** במקום להגיב לבקשות הסילוק, הגיש התובע בקשה לתקן את כתב התביעה. במסגרת התיקון, ביקש להחליף את סעד הרכישה הכפויה בסעד חדש, המנוסח באופן הבא: "צו המצהיר כי דילול בערך מניותיו של התובע, שהוא תוצאה של סיבוב ההשקעה בחברה, שבוצע במהלך המחצית הראשונה של שנת 2025, בטל וכי יש לחשב את אחזקות התובע במניות החברה, בעקבות סיבוב ההשקעה, על בסיס השווי ההוגן של החברה במועד סיבוב ההשקעה. בנוסף ועל מנת שלא לפגוע בהיקף האחזקות של מי שהשתתף בגיוס על בסיס שווי החברה שננקב על ידי המשיבים, להצהיר בצו, כי הפער בין שיעור אחזקותיו של התובע שנעשה לפי דילול בהתאם לשווי ההוגן של החברה, לבין הדילול על בסיס השווי המקפח, יושלם אך ורק מתוך אחזקותיהם של הנתבעים 2-4, כמי שקבעו ביודעין ובכוונת מכוון את שווי החברה הנמוך על בסיס אינטרסים זרים ופסולים, וללא קשר לשוויה האמיתי של החברה ופוטנציאל הכנסותיה". לטענת התובע, תיקון זה הופך את הסעד לסעד הצהרתי, ומטרתו להסיר את הקיפוח על ידי ביטול הדילול של שווי מניותיו, כאשר הפער יושב מתוך אחזקות הנתבעים 2-4, כדי לא לפגוע במשתתפי ההשקעה האחרים. התובע טוען כי סעד זה מתיישב עם רצונו להמשיך ולשמש כנושא משרה בחברה, וכי מדובר בסעד הנובע ממעשה קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. **טענות הנתבעים לבקשת התיקון:** הנתבעים טענו, כי גם הסעד המוצע בתיקון הוא סעד אופרטיבי במהותו, המהווה ניסיון להציגו כסעד הצהרתי כדי להתחמק מתשלום אגרה. נטען כי משמעותו של הסעד היא קביעת שוויה ההוגן של החברה, ו"פיצוי" התובע באמצעות השלמת אחזקותיו מתוך אחזקות הנתבעים 2-4, ולכן מדובר בסעד כספי טהור. לטענתם, הגשת הבקשה לתיקון מהווה הודאה בצדקת בקשות הסילוק, וכן מעידה על חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט, עקב שיהוי והיעדר הסבר לעיתוי ההגשה. **דיון והכרעה:** **1. סיווג סעד הרכישה הכפויה המקורי:** בית המשפט קבע כי סעד הרכישה הכפויה, כפי שנוסח בכתב התביעה המקורי, הוא סעד כספי. סעד זה, הכופה על הנתבעים לרכוש את מניות התובע, משמעותו העברת כסף מהנתבעים לתובע. על כן, היה על התובע לשלם בגינו אגרה כספית. בית המשפט התבסס על הפסיקה שקובעת כי סעד הכופה רכישת מניות מהווה סעד כספי, גם אם ב"מטבע" של מניות, שכן מהותו היא תשלום שווי כספי. התובע עצמו אישר כי משמעות הסעד המקורי היא "כסף עובר מצד א' לצד ב'". **2. בחינת בקשת התובע לתיקון כתב התביעה:** בית המשפט בחן את בקשת התובע לתיקון כתב התביעה לאור תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, המאפשרת תיקון כתבי טענות. נקבע כי תיקון כתבי הטענות ייבחן באופן קפדני יותר תחת הרפורמה בסדר הדין האזרחי, תוך איזון בין האינטרסים של בעלי הדין לאינטרס הציבורי ביעילות ההליכים. שיקולי בית המשפט כוללים את תוכן התיקון, שלב ההליך, והתנהלות מבקש התיקון (תום לב, שיהוי). **3. מהות הסעד המתוקן:** בית המשפט קבע כי למרות ניסוחו המורכב, הסעד המתוקן בכתב התביעה עדיין מהווה סעד כספי במהותו. הסעד החדש דורש: א. הכרעה בשווי ההוגן של החברה. ב. חישוב הפער בין שווי המניות אם היו מדוללות לפי שווי הוגן, לבין הדילול בפועל. ג. צו שיכפה על נתבעים 2-4 (אקסיד, למקין, גלייכר) "להשלים" פער זה באמצעות העברת חלק ממניותיהם לתובע. בית המשפט הדגיש כי "המטבע" שבו "ישולמו" הנתבעים (מניות) אינו משנה את מהות הסעד. אין מדובר בתביעה לכמות מסוימת של מניות, אלא לתשלום שווי כספי מסוים. הסעד דורש בפועל כי הנתבעים "יוציאו כסף מהכיס" (באמצעות העברת מניות) כדי להשיב לתובע שווי שנפגע. לפיכך, התכלית שהתובע ביקש להשיג, והיא הפיכת הסעד להצהרתי, אינה מתקיימת. **4. חידושים והשלכות:** * **דוקטרינת "סעד כספי באצטלה הצהרתית":** בית המשפט ממשיך את המגמה בפסיקה לפיה ניתוח מהות הסעד אינו טכני ואינו מסתפק במילותיו, אלא בוחן את התוצאה המעשית שלו. במקרה זה, הסעד המתוקן, למרות ניסוחו המורכב, נותר בגדר תביעה כספית, בניגוד לטענת התובע. * **השלכות על תשלום אגרה:** המסקנה שגם הסעד המתוקן הוא כספי, מחזירה את הבעיה המקורית של תשלום אגרה. אם התובע לא ישלם אגרה בגין הסעד המקורי, או אם יתברר שגם הסעד המתוקן דורש אגרה כספית, הדבר עלול להוביל לסילוק הסעד. * **שיקולי תיקון כתב טענות:** בית המשפט מדגיש את המגמה המצדדת בבחינה קפדנית יותר של בקשות לתיקון כתבי טענות תחת סדר הדין האזרחי החדש, תוך התייחסות לשיהוי, תום לב, והאינטרס הציבורי ביעילות ההליכים. **החלטה:** בית המשפט קבע כי לאור מסקנתו כי גם הסעד המתוקן הוא סעד כספי, הוא נותן לתובע את האפשרות, בתוך 7 ימים, להבהיר אם הוא עומד על בקשתו לתיקון כתב התביעה. * **ככל שיעמוד על בקשתו:** התיק יועבר למתן החלטה משלימה. * **ככל שלא תוגש הודעה או אם לא ישולם אגרה:** תוגש הודעה בדבר עמידתו על בקשת התיקון. לאחר מכן, תינתן לתובע 7 ימים נוספים לתשלום האגרה בגין סעד הרכישה הכפויה המקורי. במידה ולא יוגש הסבר או לא ישולם אגרה, בקשת התיקון תידחה וסעד הרכישה הכפויה יימחק. בכל מקרה, לאחר מכן תינתן החלטה משלימה שתכלול גם הכרעה בשאלת ההוצאות.