ת"א 36302-07-11

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך בין 14 משפחות לבין האגודה השיתופית של מושב שזור, בנוגע לזכויות המשפחות בקרקע עליה התיישבו בשנות ה-80. המשפחות תבעו את האגודה השיתופית, בבקשה שיכירו בה כחברים וכבעלי קרקעות, לאחר שנשללה מהן החברות וחלוקה שווה של הקרקעות. האגודה השיתופית טענה כי התובעים אינם חברים ואין להם זכות בקרקע, שכן הוקצו להם רק חלקות מגורים ולא אחוזות חקלאיות. בית המשפט בחן נורמות וכללים שונים הנוגעים להקצאת קרקעות ביישובים חקלאיים. נמצא כי מספר העיזבונות הסטנדרטי במושב שזור היה 75, והתובעים אכן הוקצו להם אחוזות ולא רק חלקות מגורים, בהתבסס על ייצוג האגודה השיתופית בפני הרשויות המיישבות. בנוסף, קבע בית המשפט כי המונח "עזבון" כולל בהכרח אמצעי ייצור חקלאיים, והתובעים, לאחר שהוקצו להם עזבונות, היו צריכים לקבל אמצעי ייצור כאלה. השופטת הכירה בכך שהתובעים והאגודה השיתופית נהנו שניהם מהסדר ארוך שנים שבו התובעים לא עסקו בחקלאות ולא קיבלו קרקע לעיבוד. עם זאת, השופט פסק לטובת התובעים, וציין כי נגרם להם נזק חמור יותר. בית המשפט הורה לאגודה השיתופית לקיים הצבעה על חברותם של התובעים ולשרטט מחדש טבלת חלוקת מקרקעין הכוללת את התובעים, לחלוקה שווה של קרקעות. האגודה השיתופית הונחה להשלים פעולות אלה בתוך פרק זמן מוגדר. השופטת גם פירטה צעדים נוספים עבור התובעים, אם תישלל חברותם. כמו כן, דחה בית המשפט את התביעה נגד הסוכנות היהודית, בהיותה נתבעת סמלית, והורה לאגודה השיתופית לשאת בהוצאות המשפט של התובעים. פסק הדין נועד לאזן בין האינטרסים של כל הצדדים ולקיים את עקרונות הצדק והחלוקה השוויונית של אדמות המדינה.