ד"מ 3611-12-15

תקציר

התובע, עובד זר, עבד כשוטף כלים במסעדה בבעלות הנתבעת 3 במשך שנה וחצי. שלושת החודשים הראשונים להעסקתו היו תחת הנתבע 1, ששלח אותו לעבוד במסעדה של נאשם 3 ושילם את שכרו. לאחר מכן, הנתבע 2, בבעלות הנתבע 1, תפס את מקומו כמעסיקו של התובע, בעוד הוא המשיך לעבוד במסעדה של הנתבע 3. התובע טען כי שלושת הנתבעים היו מעסיקיו המשותפים ולא שילמו לו את זכויותיו המגיעות לו, לרבות פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, דמי חגים והפרשות לפנסיה ולפיצויים. בית הדין מצא כי התובעת הועסקה על ידי הנתבעים 1 ו-3 כמעסיקים משותפים עד ליום 31.5.2014, ולאחר מכן על ידי הנתבעים 2 ו-3 כמעסיקים משותפים מיום 1.6.2014 ועד ליום 23.8.2015. השופטים קבעו כי מטרת הסדר הנתבעים הייתה להתחמק מאחריות לזכויות התובע. עוד מצאו כי התובע לא פוטר אלא עזב את עבודתו מרצונו ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים או לניכויים כלשהם בגין דמי הודעה מוקדמת. בית המשפט הורה לנתבעים 2 ו-3 לשלם לתובע 617 ₪ דמי הבראה, 3,672 ₪ עבור פדיון חופשה, 1,040 ₪ דמי חגים ו-6,390 ₪ כפיצוי בגין הפרשות לפנסיה ופיצויים. הנתבעים 1 עד 3 חויבו, ביחד ולחוד, לשלם 2,254 ₪ עבור גמול שעות נוספות ו-1,500 ₪ בגין אי המצאת חוזה עבודה כדין לתובע בשפתו. בנוסף, היה על הנתבעים להחזיר לתובע את הוצאותיו, בסך 750 ₪, ולשלם 4,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. כל התשלומים היו אמורים להתבצע תוך 30 יום עם הפרשי ריבית והצמדה שנצברו החל מ-1 בספטמבר 2015.