רמ"ש 21902-09-21

תקציר

השופט במקרה זה החליט לדחות את הערעור, תוך דבקות בעיקרון הידוע לפיו ערכאת ערעור אינה מתערבת במהימנות ובקביעות עובדתיות של בית משפט קמא. פסק הדין נשוא הערעור היה מעוגן היטב בראיות שהוצגו ובהתאם לחוק. הערעור עסק בבקשה לבדיקה גנטית לקביעת אבהות, שבית המשפט נעתר לה, תוך כיבוד רצונו של המשיב והכרה בזכויותיו החוקתיות. השופטת בחנה בדקדקנות את הדינים החלים והגיעה למסקנה כי התקיימו הדרישות להזמנת בדיקה גנטית ללא הסכמת המערער. חרף פוטנציאל הנזק והמבוכה שייגרמו למערער ולמשפחתו אם תוצאת הבדיקה תשלול את אבהותו, קבע בית המשפט כי האינטרס של המשיב להכיר את אביו הביולוגי עולה על הנזק הפוטנציאלי. השופט ציין את ניסיונותיו הרבים של המערער לעכב את ההליכים ואת סירובו להסכים לבדיקה, שלא התבססה על נימוקים סבירים. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת המערער כי למשיב היו מניעים פסולים לבקש את המבחן. בהדגישו את חשיבות זכותו של אדם לדעת את מקורו, קבע השופט כי המשיב, כיום בגיר, נתן הסכמה מדעת והבין את השלכות הבדיקה. לבסוף הורה השופט למערער לשלם למשיבים שכר טרחה, דחה את הערעור והתיר את פרסום ההחלטה תוך השמטת פרטים מזהים.