דב"ע נה/125-3

תקציר

פסק הדין קשור לערעור על החלטת בית המשפט האזורי בתל אביב, אשר דחה את בקשת המערערת לבטל פסק בוררות שניתן על ידי המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל. המחלוקת הראשונית בין המערערת לבין המשיבים נסובה סביב שתי סוגיות: תשלום פיצויי פיטורים וחיוב המשיבים בתשלום מס הכנסה על סכומים ששולמו למערערת. התביעה הובאה תחילה לבית המשפט המחוזי אך נדחתה ללא משוא פנים, והצדדים הסכימו להביא את התביעה בפני מוסד הבוררות. הבורר דחה את טענות המערער בשני הסעיפים, ובעקבות זאת הגיש המערער בקשה לביטול פסק הבוררות בבית הדין האזורי. בית המשפט דחה את הבקשה, מה שהוביל לערעור זה. השאלה המרכזית במשפט היא האם חוק הבוררות או חוק הספורט חלים על הליך הבוררות. פסק הדין קובע כי מאחר שחוק הספורט נכנס לתוקף לאחר שהתגלעה מחלוקת בין הצדדים, הוא אינו חל רטרואקטיבית. לכן, חוק הבוררות הוא החקיקה הרלוונטית במקרה זה. סוגיה מרכזית נוספת היא הסמכות לבטל את פסק הבורר. פסק הדין קובע כי מאחר שנושא הבוררות היחיד – קיומם של יחסי עובד-מעביד ותביעת פיצויי הפיטורים הנובעת מכך – מצוי בסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה, נתונה לו הסמכות לדון בבקשה לביטול הפסק. בנוסף, פסק הדין דן בעקרון תום הלב וכלל המניעה ביחס לדיני הבוררות. היא מדגישה כי צד אינו יכול להסכים להליך בוררות ולאחר מכן לערער על סמכות הבורר לאחר שקיבל פסק בוררות. טענת המערערת כי הבורר נעדר סמכות לקבוע את קיומם של יחסי עובד-מעביד, המצויים בסמכותו הבלעדית של בית הדין, אינה תקפה, שכן היא לא הועלתה במהלך הליך הבוררות. המערערת בחרה לטעון לגופו של עניין בפני הבורר ואין לאפשר לה לערער על סמכות השיפוט לאחר מכן. סיכומו של דבר, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיבים הוצאות בסך 3,500 ₪ כולל מע"מ.