ת"א 18808-10-20

תקציר

במקרה דנן של פיצויים בגין איחור במסירה של דירת מגורים, היו התובעים זכאים לפיצוי בגין איחור במסירה על ידי הנתבעת. ההסכם הראשוני, שנחתם ב-2013, התווה לוח זמנים למסירה המותנה בהוצאת היתר בנייה או השלמת קומות מסחר - לפי המאוחר. התובעים טענו כי ההיתר שהתקבל ביום 21.10.2013 סימן את תחילתה של תקופת המסירה בת 36 החודשים, ובכך נקבע מועד פירעון של 21.10.2016, בעוד שהדירה נמסרה רק ביוני 2019, המשקף איחור של למעלה מ-31 חודשים. הנתבעת טענה כי הנסיבות, כמו הוצאת היתרים והיטלי השבחה, האריכו את לוח הזמנים עד יולי 2020. בית המשפט דחה הגנות אלה, בנימוק של השתק התקפי לא הדדי בהתבסס על פסק דין קודם דומה, וקבע כי מועד המסירה המוסכם הוא 21 באוקטובר 2016. לתובעים נפסק פיצוי בגין האיחור עד למכירת הדירה ביום 7.4.2019, שכן העיכובים הבאים לא השפיעו עליהם כלכלית. התובעים זכו גם בהשבה בגין תשלומי ריבית על הלוואת בלון, בעוד סכומים הצמודים להצמדה לתשומות בנייה חושבו כדי להחזיר חיובים עודפים שהוחלו שלא בצדק בתקופת האיחור. בסופו של דבר, בית המשפט פסק במידה רבה לטובת התובעים, וחייב את הנתבע בהוצאות משפט והוצאות נוספות, דבר המשקף את קבלת מרבית הטענות כנגד הגנות הנתבע, והטיל ספק בהצדקותיהן שהוצגו לאורך ההתדיינות.