תמ"ש 52595-02-20

תקציר

המקרה עוסק בסכסוך בין בני זוג גרושים על מקום מגוריו הרגיל של ילדם הקטין ועל הפרת זכויות המשמורת של האב. האב טען כי מקום מגוריה הרגיל של הילדה היה בארה"ב, קליפורניה, סן פרנסיסקו, ואילו האם טענה כי הוא נמצא אצלה בישראל. בית המשפט בחן גורמים שונים וקבע כי מקום מגוריו הרגיל של הילד אכן היה בארצות הברית בהתבסס על כוונות ההורים ונקודת מבטו של הילד. נמצא כי ההורים קבעו במכוון מגורי קבע בארה"ב, וביקורם בישראל היה זמני לצורכי ויזה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי סירובה של האם להחזיר את הילד לארצות הברית מהווה הרחקה שלא כדין, שכן לשני ההורים יש זכויות משמורת שוות על פי החוק בקליפורניה. האם הפרה זכויות אלה בכך שהחליטה באופן חד צדדי להשאיר את הילד בישראל. בית המשפט שקל ודחה גם את טענות האם כי קיימים חריגים להחזרת הילד, לרבות הסכמה ודאגה כבדה לשלומו של הילד. האם לא הצליחה להוכיח כי האב הסכים לשהייה ממושכת של הילד בישראל, ובית המשפט מצא כי הסיכונים הבריאותיים הכרוכים במגפת הקורונה קיימים הן בישראל והן בארה"ב, בעוד שלילד כיסוי ביטוחי רפואי טוב יותר בארה"ב. לאחר שמצא כי מתקיימים הקריטריונים להחזרת הילד, הורה בית המשפט על החזרתו המיידית של הילד לארצות הברית. האב נדרש לעשות את הסידורים הדרושים לנסיעה, והרשויות המרכזיות של שתי המדינות הונחו לסייע לאם בקבלת אשרת שהייה. בית המשפט גם פירט תנאים להחזרת הילד, לרבות הוראות למגורי האם ושיתוף פעולה בין הצדדים לקבלת האשרות הנדרשות. בנוסף, חויבה האם לשאת בהוצאות האב שנגרמו לה במהלך ההליך, בסך 58,500 ₪. פסק הדין היה אמור להיות מיושם באופן מיידי, אך ניתן עיכוב ביצוע עד 5 במאי 2020, כדי לאפשר את זכות הערעור.