ה"מ 123/94

תקציר

המבקשים הגישו שלוש בקשות שאוחדו על ידי בית המשפט, בנוגע לעשר חלקות קרקע שבתחום שיפוטה של ירושלים. החלקות נרכשו על ידי יהודים בשנות השלושים ונכבשו על ידי ירדנים במלחמת העצמאות. הקרקע נוהלה על ידי הממונה הירדני על נכסי אויב עד שנת 1967, אז הועברה לניהולו של האפוטרופוס הכללי הישראלי. תפקידו של האפוטרופוס הוא לנהל את נכסי הנעדרים כנאמן ציבור עם חובה לפעול לטובת הנוגעים בדבר. לבית המשפט יש סמכות לתת הוראות לאפוטרופוס בדבר ביצוע תפקידו. היא רשאית ליזום בעצמה הוצאת הוראות כאמור ויש לה שיקול דעת רחב להוציאן. המבקשים, ובהם חלק מיורשי בעלי הקרקע המקוריים, ביקשו את הוראות בית המשפט באשר לגורל הקרקע. היועץ המשפטי לממשלה המליץ להעביר את הקרקע לנכסי המדינה. עם זאת, בית המשפט מצא לנכון להמשיך ולנהל את המקרקעין שבהשגחת האפוטרופוס לעת עתה. החלטה זו התבססה על הצורך למצות את כל האפשרויות לאיתור בעלי זכויות נוספים ולשיפור מצבה התכנוני של הקרקע, דבר שעשוי להעלות את שוויה. בית המשפט הדגיש את האופי הזמני והשמרני של תפקיד האפוטרופוס, תוך התמקדות בשמירה על הנכסים ולא בפיתוחם. כמו כן, היא לקחה בחשבון את חוסר הוודאות סביב ערכה הנוכחי של הקרקע ואת השינויים התכנוניים האפשריים שעשויים להשפיע עליה. לפיכך, הורה בית המשפט לאפוטרופוס להמשיך ולנהל את הקרקע לתקופה של עד שנתיים, במהלכן עליו לפעול לאיתור בעלי זכויות ולשיפור מעמדה התכנוני. כמו כן הומלץ לאפוטרופוס לפנות שוב לבית המשפט לאחר מכן לקבלת הנחיות נוספות. פסק הדין נועד להגן על האינטרסים של בעלי הקרקע הנעדרים ולהבטיח להם את מירב התועלת.