ת"א 41804-08-15

תקציר

בית המשפט מצא כי לא התקיימו יחסים חוזיים בין שי לבין הרשות. שי לא הביא ראיות מספיקות לכך שהצדדים התקשרו בחוזה מחייב לפיו הרשות תשלם עבור בקשה שפותחה על ידי שי. הרשות גם לא הסכימה לאשר או לשלב את הבקשה במערכותיה. הנסיבות, התנהלות הצדדים והתכתבויותיהם הצביעו על כך שהצדדים לא הגיעו להסכמה סופית. יתר על כן, הפרטים המהותיים של ההסכם הנטען, כגון סכום התשלום ומועד התשלום, לא סוכמו. לפיכך, בית המשפט הגיע למסקנה כי לא היה חוזה, והרשות לא הפרה כל הסכם עם שי. בנוסף, בית המשפט מצא כי הרשות לא התעשרה שלא כדין מהשימוש באפליקציה. האפליקציה שימשה את הטייסים הציבוריים ולא את הרשות, ושי לא הוכיח תועלת בלתי חוקית לרשות מהשימוש באפליקציה. גם טענתו של שי לגניבת עין נזיקית לא צלחה, שכן הרשות לא הציגה מצג שווא לגבי מקור הבקשה. לבסוף, בית המשפט סבר כי טענותיו של שי בנוגע לדו"ח בוגסק אינן נחוצות להכרעתו, שכן הן לא השפיעו על המסקנות שהושגו. בעקבות זאת דחתה השופטת את התביעה וחייבה את שי בהוצאות טרחת עורך הדין של הרשות, בסך 40 אלף שקל.