ת"א 30229-01-19

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים בשנת 2017, תבע מהנתבעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בגין פגיעות שנגרמו לה. הצדדים הסכימו על נסיבות התאונה ואחריותה, אך חלקו על היקף הנכות והנזקים. בית המשפט בחן רשומות רפואיות, מידע על הכנסות ושמע עדויות מומחים. נמצא כי נכותו הרפואית של התובע עמדה על 5%, בשל מגבלות בחלק מתנועות הצוואר, אך נכותו התפקודית הייתה נמוכה יותר. שכרו השנתי של התובע נקבע על 38,920 ₪ בממוצע, כאשר שולש הסתכם ב-23,930 ₪ בחודש לאחר מסים. בית המשפט פסק לתובע 18,000 ₪ בגין כאב וסבל, דחה בקשות להפסדי שכר בעבר ופסק 92,418 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות ו-11,552 ₪ בגין הפסדי פנסיה. כמו כן היא העניקה 4,000 שקלים לסיוע זמני ו-2,500 שקלים להוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. סך הנזק חושב ב-128,470 שקל. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 127,470 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין והוצאות, בתוך 30 יום. ההחלטה ניתנה בהיעדרם של שני הצדדים ביום 24.6.2022.