עת"מ 2289/07

תקציר

המקרה הנדון הוא עתירה נגד המשיב, המערערת על מדיניותם שלא לגלות שאלות בחינה לפני מועד הערעור. העותרים טוענים כי מדיניות זו אינה סבירה ופוגעת באופן בלתי הוגן בזכותם להליך ערר תקין, יוצרת לחץ מיותר ועלולה לפגוע בתפקודם. עוד הם טוענים כי היא פוגעת בעקרון השוויון בין הנבחנים, שכן בעלי ציונים גבוהים יותר צריכים לבחון יותר שאלות באותה מסגרת זמן. בית המשפט, בהסכמתו עם העותרים, מצטט תקדימים משפטיים קודמים המדגישים את תפקידו של בית המשפט בבחינת סבירותן והוגינותן של החלטות המתקבלות על ידי גורמים מקצועיים. היא מכירה באינטרס של המשיב לשמור מאגר שאלות לשימוש עתידי, אך טוענת כי אין בכך כדי להצדיק הגבלת זכויות העותרים. השופט מציין כי מדע הרפואה מתפתח ללא הרף, ולכן יש צורך לעדכן את מאגר השאלות בכל מקרה. בנוסף, בית המשפט מוצא את הטענה כי הגדלת העומס על אנשי מקצוע מתנדבים עלולה להרתיע אותם מהשתתפות בתהליך הבחינה אינה משכנעת. ישנם פתרונות חלופיים כדי לחדש את מאגר השאלות מבלי להעמיס על מתנדבים אלה. לפיכך, בית המשפט פוסק לטובת העותרים ומקבל חלקית את עתירתם. היא מורה למשיב לאפשר לנבחנים לעיין בשאלות שענו עליהן באופן שגוי, יחד עם התשובות הנכונות, במועד נפרד לפני הערעור. פתרון פשרה זה, שתואר בעבר במקרה אחר (בג"ץ אורן), מאפשר למשיב לפקח על התהליך תוך הקפדה על שמירת זכויות הנבחנים. בית המשפט דוחה גם את טענותיהם הנוספות של העותרים בדבר מסירת מידע ונתונים נוספים, ומוצא את התנהלות המשיב סבירה ובמסגרת שיקול דעתו המקצועי. זאת ועוד, בית המשפט אינו מוצא כל ראיה למחדל מכוון מצד המשיב על סמך הנתונים הסטטיסטיים שהוצגו. העתירה מתקבלת בחלקה, והמשיב נדרש לשאת בהוצאות הבקשה ובשכר טרחת עורך דין.