ע"א 4526/14

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין מיסוי דיבידנד שחילקה חברה משפחתית לעובד-בעל המניות שלה. המשיב קיבל מהמערערת דיבידנד בסך של 1.9 מיליון ₪, שמקורו ברווח החברה לשנת 2003. רווח זה לא מוסה במסגרת הסדר המיסוי המיוחד החל על "חברה משפחתית", ואף לא חויב בשומת המס האישית של המשיב, שכן הוא קוזז כנגד הפסדיה הצבורים של החברה משנים קודמות. המערערת טוענת כי הדיבידנד חייב במס, ואילו המשיב טוען כי הוא פטור ממס לפי סעיף 64א(א)(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, הפוטר ממס "רווחים המחולקים מהכנסות החברה" בחברה משפחתית. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשיב. שופט בית המשפט העליון, לאחר שניתח את לשון החוק, תכליתו והרקע ההיסטורי לחקיקתו, הגיע למסקנה כי הוראות סעיף 64א(א)(1) לפקודה אינן תומכות בפטור ממס בגין הדיבידנד שחולק למשיב. השופט הדגיש כי תכליתו של סעיף זה היא למנוע כפל מס על הכנסה שכבר חויבה במס ברמת החברה המשפחתית, ולא להעניק לנישום המייצג הטבות או פטורים נוספים ממס. מאחר שהרווח שחולק למשיב כדיבידנד לא חויב במס ברמת החברה, והמשיב כבר ניצל את הפסדיה הצבורים של החברה להקטנת חבותו האישית במס, קבע השופט כי המשיב אינו יכול ליהנות שוב מפטור ממס. זאת ועוד, דחתה השופטת את טענות המשיב בדבר הסכם הפשרה עם המערערת והחיבוק, וקבעה כי הן אינן מספיקות ואינן נתמכות. לאור האמור, החליטה השופטת כי יש לקבל את הערעור, ולחייב את המשיב במס על הדיבידנד שחולק לו בשנת 2005.