ע"א 1194/03

תקציר

הערעורים בפני בית המשפט נוגעים לשומות המס המתאימות לאסתר מנו ולחברת אלקנה, שבבעלותה הבלעדית, לשנות המס 1997 ו-1998. השאלה העיקרית להכרעה היא, בתהליך פירוק מרצון של חברה, כיצד לחשב את שווי נכסי החברה המועברים לבעל מניות תמורת מניותיו לצורכי מס. הסוגיה נובעת מהעמימות שבסעיף 93 לפקודת מס הכנסה, שתוקן מאוחר יותר כדי להבהיר את החוק. לפיכך על בית המשפט לפרש את הפקודה כפי שעמדה לפני התיקון. פקיד השומה טוען כי יש לחשב את התמורה שקיבל בעל המניות בעקבות מימוש נכסי החברה במונחי תמורה ברוטו, לרבות המס ששילמה החברה, המהווה את הבסיס לחישוב המס המוטל על בעל המניות, בהנחה שבעל המניות מקבל זיכוי ממס בשיעור המס ששילמה החברה. מנגד, מנו טוענת כי יש לחשב את התמורה במונחי תמורה נטו, לאחר ניכוי המס ששילמה החברה. בית המשפט מצדד בפקיד השומה, בקובעו כי תכליתו של ההסדר החקיקתי, כמו גם הפרקטיקה של רשויות המס, תומכות בדעה כי יש לחשב את התמורה במונחים של תמורה ברוטו. פרשנות זו מבטיחה גביית מס ריאלית, שוללת כפל מס ונמנעת מתן הטבת כפל מס לבעל המניות. השאלה השנייה להכרעה, שהועלתה בערעור הנגדי של מנו, היא האם מנו העתיקה לחברה את מקור הכנסותיה מדמי שכירות מהבניינים שבבעלותה, כך שהמס על הכנסה זו צריך להיות מוטל על החברה ולא עליה באופן אישי. בית המשפט מסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי לא הייתה העתקה של מקור ההכנסה, אלא שימוש בהכנסה, החייב במס בידי בעל מקור ההכנסה – במקרה זה, מנו. לפיכך, הערעור שכנגד נדחה.