ת"א 30102-03-18

תקציר

הנתבעים מכרו את דירתם לתובעים אך נמנעו מלגלות ליקויים קיימים בנכס, תוך הפרת חובת הגילוי וסעיף 2 להסכם המכר. הליקויים כללו בעיות רטיבות, אי גילוי הסכמת הנתבעים לבנייה צמודה שפגעה בפרטיות התובעים, וסטייה בגדר לכיוון הרכוש המשותף. התובעים דרשו את הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם, שהסתכם ב-203 אלף שקל. בית המשפט מצא כי היה על הנתבעים ליידע את התובעים על בעיות הרטיבות בעבר, גם אם סברו שהבעיה נפתרה. אי גילוי זה הפר את חובת תום הלב והיווה הפרה של ההסכם. עם זאת, שאר הטענות להפרות נדחו. בית המשפט קבע כי הפרת הנתבעים אינה מהותית, שכן התובעים היו מודעים להפרות טרם תפיסת החזקה אך בחרו לאכוף את ההסכם. גם את בעיות הרטיבות ניתן לתקן לחלוטין בעלות סבירה. לפיכך, התובעים היו זכאים לפיצוי בגין הנזק שנגרם כתוצאה מההפרה, לרבות עלות התיקונים והנזק הלא ממוני, בסך 66,480 ₪. בנוסף, חויבו הנתבעים בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות נוספות בסך 15,556 שקל. הסכום אמור היה להיות משולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, או שיהיו בו הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק.