ת"צ 10474-09-21

תקציר

המבקשים ביקשו אישור לתביעה ייצוגית נגד רשות המסים, בטענה שהיא גובה מס רווחי הון מופרזים. המבקשים, שהשכירו את דירתם ונהנו מפטור ממס הכנסה, טענו כי רשות המסים לא אפשרה להם לנכות הוצאות ריבית ריאלית משווי השבח בעת מכירת הדירה, דבר שהביא למס שבח גבוה יותר. המבקשים טענו כי חוק הפטור אינו מזכיר שלילת ניכויים כלשהם, וכי פרשנותה של רשות המסים סותרת את תכלית החוק לעודד אזרחים להשכיר את דירותיהם. עוד טענו כי עמדת הרשות אינה ברורה וכי מדיניותה מפלה לרעה את משלמי המסים. המשיב, לעומת זאת, טען כי ההוצאות שהוצאו בתקופת השכירות מיוחסות לדמי השכירות הפטורים, וכי עמדת המבקשים מאיימת על תוקפו של החוק. זאת ועוד, המשיבה ציינה כי עמדתה הובעה באופן ברור וכי המבקשים לא הגישו ערעור, מה שהופך את השומה לחלוטה. בית המשפט דחה את הבקשה לאישור, ולא מצא אפשרות סבירה שהשאלות שבמחלוקת יוכרעו לטובת הקבוצה. בית המשפט קבע כי חוק הפטור, שנועד לעודד השכרת דירות באמצעות פטור אזרחים ממס הכנסה, כבר כולל ניכוי הוצאות ריבית ריאליות כדי למנוע כפל הטבה. לפיכך, המבקשים לא יכלו לתבוע שוב את הניכוי בעת מכירת הדירה. עוד ציין בית המשפט כי רשות המסים פעלה על סמך החלטה קודמת של בית המשפט בעניין דומה, ולכן אין זה ראוי לנהל תובענה ייצוגית המחייבת החזרים רטרואקטיביים. מאחר שלא התקיימו דיוני הוכחות ופסקי דין סותרים בנושאים דומים, חויבו המבקשים לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.