ת"א 57941-03-19

תקציר

התובעים, בעלי דירה באילת, תבעו את החברה הקבלנית הנתבעת, שבנתה את הדירה, בגין ליקויים ותיקונים לכאורה שנדרשו בדירתם. התובעים תבעו נזקים כספיים בגין עלות התיקונים, דיור רזרבי ושכר טרחת מומחה, וכן נזקים לא ממוניים בסך כולל של 272,280 ₪. הנתבע הכחיש את הטענות והעלה מספר התנגדויות מקדמיות. השופט פסק לטובת הנתבע ודחה את התביעה במלואה. השופטת קבעה כי התובעים לא הציגו ראיות מהימנות לתמיכה בטענותיהם, כאשר עדותו של התובע לוקה בחוסר אמינות וחוות דעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט לוקה בחוסר אמינות. זאת ועוד, התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בנוגע לרכיבים הכספיים של תביעתם, ולא הביאו כל ראיה לתשלומים בפועל עבור תיקונים או דיור חלופי. חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לא התבססה על בדיקות עצמאיות אלא הסתמכה רבות על טענות התובעים וחוות דעת של מומחים אחרים, מה שהופך אותה לבלתי אמינה. בנוסף, טענות התובעים בדבר רשלנות הנתבעת ובקשות להעברת נטל ההוכחה היוו הרחבה של הטענות הראשוניות ולא נדונו. בסיכומו של דבר, התובעים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם בדבר חבות הנתבעת, ותביעתם לנזקים ממוניים ולא ממוניים נדחתה. התובעים חויבו לשאת בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.